מום

ליקוי, פגם באחד האיברים באדם או בבעל חיים.

כהן בעל מום

כל כהן שיש בו מום, אסור לו לעבוד עבודה במקדש, שנאמר (ויקרא כא, יז): "איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו", ומפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא יקרב לעבודה.

• כהן בעל מום שעבר ועבד, נחלקו תנאים בעונשו: רבי אומר חייב מיתה בידי שמים, וחכמים אומרים באזהרה. הלכה כחכמים, ולוקה.
• כהן בעל מום שעבד עבודה, חילל את העבודה ופסלה, שנאמר (ויקרא כא, כג): "ולא יחלל את מקדשי" - ומכאן שאם עבד עבודתו מחוללת ופסולה.
• כהן בעל מום, על אף שהוא פסול לעבודה במקדש, מכל מקום הריהו מותר באכילת הקרבנות הנאכלים, ואף נוטל חלק עם שאר הכהנים בקדשים הנאכלים.
• מצות עשה מן התורה שיהיו כל הקרבנות תמימים, מבלי מום, שנאמר (ויקרא כב, כא): "תמים יהיה לרצון".

בקרבנות

• פסול בעל מום קיים, לא רק בקרבנות בעלי חיים, אלא אף בקרבנות שאינם בעלי חיים, כגון נסכים ומנחות. "נסכים" - שנאמר (במדבר כח, לא): "תמימים יהיו לכם ונסכיהם", ודרשו: "מקיש נסכים לבהמה, מה בהמה נפסלת במומים, אף נסכים נפסלים במומים, שלא יביא יין מעושן". "מנחות" - שנאמר (במדבר שם יט - כ): "תמימים יהיו לכם ומנחתם", "שלא יביא סולת שהתליעה, ולא יבלול בשמן שריחו או טעמו רע".

בנישואין

סיווג המומים

הגדרות מומים

• מום עובר - מום זמני וחולף, מום העומד להתרפא.
• טלאים מבוקרין - כבשים הבדוקים ממומים.

סוגי מומים

• חוורוד - ממומים שבעין: כתמים לבנים בעין.
• לפתן - ממומים הפוסלים כהנים לעבודה: מי שראשו דמוי לפת - רחב למעלה והולך וצר למטה.