הושענות

הושענות הם פיוטים הנאמרים בכל יום מימי חג הסוכות.

מקור

המקור העיקרי הוא במשנה תורה לרמב"ם, בהלכות לולב (פרק ז הלכה כ"ג): "בכל יום ויום היו מקיפין את המזבח בלולביהן בידיהן פעם אחת ואומרין אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הושיעה נא, וביום השביעי מקיפין את המזבח שבע פעמים, וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע בית הכנסת ומקיפין אותה בכל יום כדרך שהיו מקיפין את המזבח זכר למקדש".

מנהג אמירתם

למנהג עדות אשכנז

לאחר ההלל, כאשר הציבור עדיין אוחזים בארבעת המינים פותחים את ארון הקודש ומוציאים ספר תורה לבימת בית הכנסת. החזן מתחיל "הושע נא למענך אלוהינו, הושע נא. הושע נא למענך בוראנו, הושע נא. הושע נא למענך גואלנו, הושע נא. הושע נא למענך דורשנו, הושע נא". הציבור חוזר אחרי שליח הציבור לאחר כל משפט. לאחר מכן, מקיפים את הבימה ואומרים את הפיוט השייך לאותו היום, כאשר הפיוט לפני ואחרי כל קטע אורמים "הושע נא". הקטעים לרוב מורכבים משתי מילים או מעט יותר, למשל "הושע נא, אדון המושיע, הושע נא". הקטעים מיוסדים על פי הא'-ב', כלומר הקטע הראשון מתחיל בא', השני בב' וכן הלאה. לאחר שגומרים את ההקפה והפיוט, החזן מכריז "אני והו (לחלק מהמנהגים ו' בחולם ולחלק בשורוק) הושיעה נא" וממשיכים בכל יום את הפיוט "כהושעת גוים בלוד עמך", כאשר בסוף כל חרוז אורמים "כן הושיעה נא". לאחר גמר הפיוט הזה, החזן מכריז שנית "אני והו הושיעה נא", ומסיימים בכמה פסוקים. לאחר מכן, מניחים את ארבעת המינים, מחזירים את ספר התורה לארון, אורמים שיר של יום וממשיכים בקריאת התורה ותפילת מוסף.

בשבת של חג הסוכות אומרים פיוטי הושע נא מיוחדים לשבת, ללא ארבעת המינים וללא הקפת הבימה.

בהושענא רבא אומרים הרבה פיוטי הושענות ופסוקים ומקיפים את הבימה שבע פעמים, ובסוף חובטים ערבה (המנהג המקובל לחבוט חמש ערבות, ויש נוהגים יותר) בקרקע ואומרים "קול מבשר, מבשר ואומר".

למנהג עדות המזרח

פיוטי ההושענות

לפני ואחרי כל אות מאותיות הא'-ב', אומרים "הושע נא"

למען אמתך

בפיוט זה אנו מבקשים מה' שיושיע אותנו למענו: למען אמתך, למען בריתך, למען גדלך ותפארתך, למען דתך, למען הודך, למען ויעודך, למען זכרך, למען חסדך, למען טובך, למען יחודך, למען כבודך, למען למודך, למען מלכותך, למען נצחך, למען סודך, למען עוזך, למען פארך, למען צדקתך, למען קדושתך, למען רחמיך הרבים, למען שכינתך, למען תהלתך.

אבן שתיה

בפיוט זה או מבקשים מה' שיושיע את ירושלים, בכינוייה הרבים: אבן שתיה, בית הבחירה, גורן ארנן, דביר המוצנע, הר המוריה, והר יראה, זבול תפארתך, חנה דוד, טוב הלבנון, יפה נוף משוש כל הארץ, כלילת יופי, לינת הצדק, מכון לשבתך, נוה שאנן, סוכת שלום,עלית השבטים, פינת יקרת, ציון המציונת, קדש הקדשים, רצוף אהבה, שכינת כבודך, תל תלפיות.

אערך שועי

אערוך שועי, בבית שוועי, גיליתי בצום פשעי, דרשתיך בו להושיעי, הקשיבה לקול שועי, וקומה והושיעי, זכור ורחם מושיעי, חי כן תשעשעי, טוב באנק שעי, יוחש מושיעי, כלה מרשיעי, לבל עוד תרשיעי, מהר אלהי ישעי, נצח להושיעי, שא נא עוון רשעי (ש' שמאלית נקראת כס'), עבור על פשעי, פנה נא להושיעי, צור צדיק מושיעי, קבל נא שוועי, רומם קרן ישעי, שדי מושיעי, תופיע ותושיעי.

אדון המושיע

אום נצורה

בפיוט זה, הנאמר בשבת של חג הסוכות, אנו מבקשים מה' שיושיע את ישראל בזכות שמירת השבת: