בעל המקח, דיין וחיה

הגדרה

האנשים הללו נאמנים להעיד בעניינם - המכר, הדין, וכשרות הוולד (הסוגיא בקידושין עג: עד.).

בדיני עניינם בלבד: המכר, הדין, וכשרות בקהל.

דוגמא למקח: שני קונים מתווכחים מי מהם קנה, והמוכר אומר "לזה מכרתי" (קידושין עג:).

דוגמא לחיה: אשת כהן, לוי, נתין וממזר שילדו ביחד, המיילדת נאמנת לומר איזה בן כהן, לוי, נתין וממזר (קידושין עג:).

דוגמא לדיין: שני בעלי הדין מתווכחים מי זכה בדין, והדיין אומר "את זה זיכיתי ואת זה חייבתי" (קידושין עד.).

מקור וטעם

במקורו נחלקו המפרשים לשלוש דעות:

א) הרשב"א (קידושין עג:) כתב שזו תקנת חכמים. וזו הנהגה, כלומר אנו רק פוסקים את הדין, אך המציאות עדיין לא ידועה לנו.

ב) הפני יהושע (שם ד"ה אמנם) כתב שנאמנים מדאורייתא. וביאר את הטעם - לשיטתו שכל מה שעד אחד לא נאמן בממונות אינו משום שמשקר אלא רק משום שלא מדייק וטועה - והאנשים הללו מדייקים.

ג) השיטה מקובצת (בבא מציעא ב: ד"ה ומורנו) סובר שבעל המקח נאמן מדאורייתא משום שהוא רק גילוי מילתא.