רבי קלונימוס קלמן שפירא
|
|
בואו לחגוג איתנו באירוע העשור למיזם ויקיפדיה!
קלונימוס קלמיש שפיראמתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית קפיצה אל: ניווט, חיפוש רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנהרבי קלונימוס קלמיש שפירא - האדמו"ר מפיאסצנה (י"ט באייר ה'תרמ"ט - ד' בחשון ה'תש"ד; 1889 - 1943), היה אדמו"ר שפעל בפולין . נודע כאיש חינוך והתפרסם בזכות חיבוריו החדשניים בתחום החינוך החסידי, בהם "". בתקופת הכיבוש הגרמני שהה ב והמשיך לדרוש לקהל חסידיו. את דרשותיו העלה על הכתב והן נמצאו לאחר המלחמה והתפרסמו בספר .
תוכן עניינים [הסתרה] 1 תולדות חייו 2 שיטתו החינוכית 3 חסידות פיאסצנה כיום 4 מספריו 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים
[] תולדות חייונולד בשנת 1889 ב שבפולין, לחנה ברכה (בתו של האדמו"ר חיים שמואל מחנצ'ין) ולרבי מצאצאי ורבי . נקרא "קלונמוס קלמיש" על שם סבו מצד אמו (בעל ה).
נישא ב-1905 לחיה רחל הופשטיין, בתו של ירחמיאל משה מ. בשנת 1909 הוסמך לרבנות ובשנת 1913 מונה לרבה של , עיירה קטנה מדרום לוורשה. בשנת 1923 ייסד את ישיבת דעת משה, ב, ושימש בה כ במקביל לאדמו"רות בפיסאצנה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נלכד הרב שפירא בוורשה המכותרת על ידי הגרמנים. בהפגזות נהרגו בנו, כלתו ודודתו, וזמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הגרמני מתה גם אמו. למרות האסון האישי, ולמרות הצרה הכללית, סירב הרב שפירא להצעות בריחה שונות שהופנו אליו והעדיף להישאר עם חסידיו ב עד הסוף.
הרב שפירא עשה מאמצים רבים בגטו לשמור על מסגרת החיים הדתיים. כך למשל עשה מאמץ עליון לאפשר גישה של נשים ל, לקיים את מסגרת - אפיית ב, וכדומה, קיום , ועוד. יחד עם זאת, הרב שפירא כמעט שאינו נזכר ב השונים שנכתבו ב[1]. הדרשות שאמר בפני חסידיו קובצו על ידו לספרו הידוע ביותר - .
הרב שפירא ניצל מן הגירוש הגדול למחנה ההשמדה ביולי 1942, בשל היותו עובד חיוני (בגירוש נספתה בתו של האדמו"ר). לאחר , באפריל 1943, גורש הרבי עם היהודים שנותרו בחיים למחנה הריכוז , ליד . האדמו"ר נרצח בנובמבר 1943, יחד עם שאר יהודי המחנה, במסגרת (Erntefest) שערך ה.
אחיו היה הרב , אשר נודע בציבור בתור "האדמו"ר החלוץ", ממייסדי "", ואביו של השר , ושל האדמו"ר רבי .
[] שיטתו החינוכית ערך מורחב –
בספרו "חובת התלמידים" פונה שפירא אל נפש התלמיד, ומשכנעו ללמוד ולהתמיד ולהתפלל. הוא פותח את ספרו באגרת למורים ולהורים בה מסביר את הצורך הגדול בחינוך. בספר עצמו מדבר בלשון נוכח לתלמיד הצעיר מתוך הרגשת רוממות של התלמיד ולא מתוך כפיה. דרישתו מהתלמיד איננה לפעול כמבוגר אלא ליצור מודעות למעשים ונטילת אחריות עליהם.
בספרו "הכשרת האברכים" מוסיף האדמו"ר שעל הלומד לדמיין את הסיפור המקראי על מנת "לחיות אותו" וכך להפיק ממנו יותר תועלת.
רבי שלמה קרליבך סיפר שאחד המשפטים שהיו שגורים בפיו והיה אומר אותו בכל הזדמנות הוא תזכרו דבר אחד, הדבר הכי חשוב בחיים זה לעשות טובה ליהודי אחר.("...צו טון א ייד א טוב'ע ".)[2]
הספר "דרך המלך" הוא ספר הדרשות שלו בין שתי המלחמות. בספר משתמש האדמו"ר בתובנותיו ורגישותו הפסיכולוגית, לשם הדרכה רוחנית, שנועדה להביא את האדם לקרבה רבה ככל האפשר לאל. השפה שלו בהירה וניכר בכתיבה שלו שהוא הכיר לעומק את התפיסות הפילוסופיות והפסיכולוגיות בנות הזמן, בצד ההיכרות, המובנת מאליה עם העולם הקבלי והחסידי. לאדמו"ר היה קו אכסיסטנציאלי חזק, שבא אצלו לידי ביטוי תמיד בלבוש יהודי, אך יכול גם לעמוד כחיפוש אוניברסלי. כך, למשל, בתורה שלו לפסח, מתאר האדמו"ר את מצבו השכיח של האדם בחיים כ"אסקופה הנדרסת למאורעות העולם", כשמצב הרוח שלו (תרתי משמע) הוא ראי למה שבא אליו מבחוץ. המילה החוזרת ונשנית אצלו היא "העצמות", המהות הפנימית של האדם, והיכולת שלו להיות מרכז כובד בעולמו. העצמות הזאת כרוכה אצל האדמו"ר בהתגלות ובלימוד, כשהיא לא יכולה להיות מנותקת מהאל, באותה מידה בה ההתגלות והלימוד לא יכולים להיות מנותקים ממנה.
בספר זה מגלה הרב מצב נפשי שהוא מכנה "ההשקטה" ,שהוא למעשה תהליך לריקון השכל ממחשבות. התהליך שהוא מתאר דומה לתהליך מקובל מאוד בתרגול שיטות שונות, בעיקר בדתות המזרח הרחוק.
[] חסידות פיאסצנה כיוםכיום חסידות פיאסצנה אינה פעילה כקהילה. לאחר פטירת האדמו"ר אלימלך שפירא מתל אביב הוכתר בנו הרב מנחם שפירא כממשיך השלשלת, במעמד בנוכחות הרב הראשי הרב ונציגי המשפחה ונציגי חסידות פיאסצנה. האדמו"ר מנחם שפירא מ'פיאסצנה - בית שמש' . הקיים מרכז חסידי "אש קודש" ומנהל קהילה סביב בית הכנסת. בשבתות ובתאריכים חשובים מנהל "" ומעביר בשבתות שיחות מתורת פיאסצנה. מורשתה של חסידות פיאסצנה מועברת גם על ידי הרב נתנאל רדזינר יו"ר חסידי פיאסצנה גם הקים בבני ברק "מרכז אש קודש".
[] מספריו, הדרכה בלימוד ועבודת ה', מיועד בעיקר לתלמידים צעירים. הכשרת האברכים - הדרכה בלימוד וחסידות לנשואים. ספר זה מהווה המשך ישיר לחובת התלמידים ומהווה 'הדרכה לתלמידים מתקדמים'. צו וזירוז - נספח להכשרת האברכים. חובת האברכים - ספר המשך להכשרת האברכים שאבד בתקופת השואה. מבוא שערים - הקדמות ללימוד חסידות. דרך המלך - ספר דרשות (לפני השואה) בני מחשבה טובה - ספר להדרכת חבורת אנשים השואפים להתעלות בעבודת ה'. , דרשות חיזוק שבועיות שנתן האדמו"ר במשך ימי השואה ספר זה נכתב בזמן השואה. [] לקריאה נוספתרון וקס, להבת אש קודש: שערים לתורתו של האדמו"ר מפיאסצ'נה, הוצאת 'תבונות', מכללת הרצוג, אלון שבות, תש"ע (360 עמודים) מאמר של רון וקס על הנבואה בתורתו של האדמו"ר מפייסצנה, בתוך הספר 'הנבא בן אדם' בהוצאת ראובן מס , תולדות המחבר. נדפס בסוף הספר "חובת התלמידים" ו"אש קודש" בחלק מהמהדורות. ר. ליטנשטיין, עדות-חורבן יהדות אירופה, עמודים 24-31. [] קישורים חיצונייםספריו
אש קודש, באתר HebrewBooks חובת התלמידים, באתר HebrewBooks אודותיו
חוי בן ששון ועמוס גולדברג, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, באתר הספרייה הווירטואלית של קלונימוס קלמיש שפירא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת בקשת יום הולדת פשוטה, יונה גודמן, אתר כיפה בוגר בית הספר לקולנוע יהודי, אתר מכללת קנר לדרך ארץ ולתורה האדמו"ר מפיסצנה - נשיא "שומרי שבת" בורשה, עלון "נרות שבת" (בעריכת ), פרשת משפטים תש"ה (1945) אלעד גלבר,הנבואה במשנת האדמו"ר מפיאסצנה, אתר דעת צבי לשם, יאיר שלג, ,
(בפולנית) יעל לוין, לאחר הסתלקותה – חדל לנגן בכינור, אתר [] הערות שוליים^ הרב נזכר פעמים ספורות ביומניו של הרב , קרובו של ודמותו מופיעה בכמה ספרי זיכרון שנכתבו לאחר השואה, כמו בספרו של , קאז'יק. ואולם, הוא אינו מוזכר ביומנים העיקריים מאותה תקופה, כמו זה של רינגלבלום עצמו. ^ [הסתרה]תקופת חייו של קלונימוס קלמיש שפירא על ציר הזמן
מקור:
- | | | | |
יש לכם הערות לגבי הערך? גשו לדף השיחה של ערך זה. כלים אישייםגרסאות שפהמרחבי שםחיפוש פעולותצפיותניווטעמוד ראשי שינויים אחרונים טיפבדף הזה תוכלו למצוא מגוון של דרכים בהן תוכלו למצוא את המידע שאתם מחפשים.קהילהשער הקהילה יצירת קשר ספר אורחים תיבת כליםשיתוף: דף זה בשפות אחרותמקור: http://he.wikipedia.org/wiki/קלונימוס קלמיש שפירא שונה לאחרונה ב־12:36, 27 בדצמבר 2010. הטקסט מוגש בכפוף לרישיון ; פרטי הרישוי של התמונות מופיעים בעמודי התמונות. ראו לפרטים נוספים.