דרור ויינברג

אלוף משנה דרור ויינברג היה קצין דתי בכיר ומוערך בצבא ההגנה לישראל, נהרג בגבורה ב"ציר המתפללים" בחברון.

נולד בכפר סבא בכ' בחשוון תשכ"ה להוריו אוריאל ובת שבע. בתקופת הישיבה התיכונית למד במדרשיית נעם בפרדס חנה, ולאחר מכן עבר ללמוד בישיבת ירושלים לצעירים השוכנת בקרית משה שבירושלים. לאחר גמר הישיבה התגייס לסיירת מטכ"ל, למרות שסבל מבעיות חמורות בברכיים^[1]. סיים בהצטיינות קורס קצינים. בזמן שירותו השתתף במבצעים חשאיים שונים, ואף קבל ציון לשבח על תפקודו באחד מהם. בחשוון תשמ"ז, בהיותו מפקד צוות בסיירת מטכ"ל, נישא להדסה. נולדו להם חמישה ילדים.

בתש"ן עבר לחטיבת הצנחנים, ושימש בתפקדים בכירים בה, כמפקד מסייעת 890 וסגן מפקד גדוד. לארח שלמד במכללה לפיקוד ומטה, חזר ושימש קצין אגף מודיעין בצנחנים.

למד לתואר ראשון במדעי המדינה והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים.

לאחר גמר לימודיו האקדמאים, חזר לצנחנים, ופיקד על גדוד 890 ועל יחידת מגלן. הועלה לדרגת אלוף משנה, ושימש כמפקד חטיבתה 623, ומפקד בית הספר למודיעין וסיור בבסיס 'צאלים' שבנגב.

לארח מכן שימש כמפקד חהחטיבה המרחבית יהודה- שחלשה על אזור חברון.

היה הולך בלילות שבת עם אשתו לשיעור לקצינים אצל הרב עודד וולנסקי. הטיף לחיילים דתיים לשמור על ההלכה בצבא, בלי לסטות בכהוא זה. עורר סערה בעולם התורני כשחזר בשבת מפעולה צבאית לביתו ברכב, מעשה שגרר פולמוס הלכתי בין פוסקי הדור.

בליל שבת, י"א בכסלו תשס"ג, תקפה חוליית מחבלים את היהודים שחזרו מתפילתם במערת המכפלה לכיוון קרית ארבע. דרור הוזעק למקום בתור מפקד החטיבה המרחבית, ונהרג עם עוד אחד עשר חיילים ואנשי כיתת הכוננות של קרית ארבע. קרב זה זכה לכינוי "קרב הגבורה". הוא נטמן בבית העלמין בכפר סבא, על יד דודיו שנהרגו במלחמת השחרור. כמה חודשים לאחר נפילתו, נולד בנו השישי, ונקרא על שמו דרור-נחמיה.

אחיו הצעיר ישי נפטר ממחלה שנתיים לאחר נפילתו של דרור.