דגים וחלב

יש אוסרים לאכול דגים בחלב, מפני הסכנה, אף על פי שמן הדין הדבר מותר.

רבי יוסף קארו כתב בבית יוסף [סימן פז, אות ג] - "ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג". ובסימן קע"ג כתב מרן לאסור לאכול דגים בבשר, מפני הסכנה. [ונראה ליישב בזה, שמה שכתב "כמו שנתבאר" קאי על מפני הסכנה, כלומר כשם שאסור לאכול דגים עם בשר מפני הסכנה - כך גם אסור לאכול דג בחלב מפני הסכנה; אלא שקשה מדוע לא הביא מרן דין זה בשלחן ערוך.]

והרמ"א בדרכי משה השיג על מרן בדין זה. והגאון טורי זהב ז"ל כתב כי טעות סופר נפל בבית יוסף, וצריך לומר "דגים בבשר".

ובשו"ת יחוה דעת [חלק ו סימן מח] אסף הדעות בזה, יש אוסרין ויש מתירין, ומסקנתו להלכה היא שיש להמנע מלאכול דגים בחלב או עם גבינה משום חשש סכנה. אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה רשאים להשאר במנהגם. ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בכל זה, ויש להם על מה שיסמוכו. נהרא נהרא ופשטיה.

אמנם הגאון רבינו יוסף חיים ז"ל כתב בשו"ת רב פעלים [חלק ב, יורה-דעה סימן י] שיש לנו לחוש לאסור דגים עם גבינה וכן עם חמאה. ובספרו בן איש חי [שנה שניה, פרשת בהעלותך הלכה טו] כתב - דגים בחלב מותר אפילו מדרבנן, מיהו יש בהם סכנת חולי ולכך אסור לאכלם. והוא הדין לאכול דגים עם גבינה יש סכנת חולי, אבל דגים בחמאה יש מן האחרונים שכתבו דאין חשש חולי בזה, ויש שכתבו דאיכא חשש חולי, ושומר נפשו ירחק ויזהר דהא אפילו הרב פחד יצחק שהיה רופא גדול ונראה לו דאין בזה נזק נמנע מלאכול; ופה עירנו בגדאד אין מטגנים דגים בחמאה דחוששין החשש הנזכר.