לשון הרע

לשון הרע הוא דיבור בגנות הזולת. המספר בגנות הזולת, אפילו אם הדברים הם דברי אמת, עובר על איסור "לשון הרע".
אם כלול בדברים דברי שקר, המספר אותם נקרא "מוציא שם רע".
כשם שאסור לספר לשון הרע, כך אסור לשומעו, וכל שכן לקבלו. בחז"ל מובא, כי לשון הרע הורגת שלושה אנשים: את אומרו, את מקבלו ואת זה שעליו דיברו.

חומרת האיסור

מצוות "לא תעשה" הקשורות ללשון הרע הן: א. לא תלך רכיל בעמיך (ויקרא יט, טז); ב. לא תשא שמע שוא (שמות כג, א); ג. השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות (דברים כד, ח); ד. לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד); ה. השמר פן תשכח את ה' אלהיך (דברים ח, יא); ו. לא תחללו את שם קדשי (ויקרא כב, לב); ז. לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט, יב); ח - ט. לא תקום ולא תטור (ויקרא יט, יח); י. לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת (דברים יט, טו); יא. לא תהיה אחרי רבים לרעות (שמות כג, ב); יב. לא יהיה כקרח וכעדתו (במדבר יז, ה); יג. לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה, יז); יד. ולא תשא עליו חטא (ויקרא יט, יז); טו. כל אלמנה ויתום לא תענון (שמות כב, כא); טז. לא תחניפו את הארץ (במדבר לה, לג); יז. לא תקלל חרש (ויקרא יט, יד).

מצוות עשה הקשורות ללשון הרע הן: א. זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כד, ט); ב. ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח); ג. בצדק תשפוט עמיתך (ויקרא יט, טו); ד. כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו (ויקרא כה, לה); ה. הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא יט, יז); ו. ובו תדבק (דברים י, כ); ז. ומקדשי תראו (ויקרא יט, ל); ח. מפני שיבה תקום והדרת פני זקן (ויקרא יט, לב); ט. וקדשתו (ויקרא כא, ח); י. כבד את אביך ואת אמך (שמות כ, יב); יא. את ה' אלהיך תירא (דברים י, כ); יב. ושננתם לבניך, ודברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (דברים ו, ז); יג. מדבר שקר תרחק (שמות כג, ז); יד. והלכת בדרכיו (דברים כח, ט).

מי שאינו נזהר בלשונו ומספר לפעמים לשון הרע על הזולת חוטא, כאמור, בעבירה חמורה. אולם אלה אשר רגילים תדיר לדבר בגנותם של אחרים, גדול חטאם וחמור לאין ערוך. בהרגלם הרע הם מוכיחים כי בזדון לב הם גם מזלזלים ומתעלמים ממצוות ה' יתברך - והם הנקראים בפי חכמינו "בעלי לשון הרע". על "בעלי לשון הרע" קובע התלמוד (ערכין טו, ב) כי חטאם גדול מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - שהן העבירות החמורות ביותר.

בחז"ל מובא: "המספר לשון הרע מגדיל עוונותיו עד לב השמים", ומבאר החפץ חיים, כי כל מילה ומילה של לשון הרע היא חטא ועבירה בפני עצמה. שיחה שלמה של לשון הרע אינה רק עבירה אחת; צא וראה, אדם הרגיל בדיבור עשר מילות לשון הרע ביום ואינו נוצר לשונו, אוסף לחובתו במהלכה של שנה אלפי עבירות - כמספר המילים האסורות שהוציא מפיו. וידועים דברי חז"ל שאמרו, "כל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד". יוצא מכך, כי אדם שיש עליו כמה אלפי מקטרגים, בגין חטאיו, עלולים הם להיות מרובים מזכויותיו ולהכריע את הכף לחובתו בדין של מעלה.

בספר "חובת הלבבות" (שער הכניעה ז) מובא: כשאדם מגיע לפני בית דין של מעלה, פותחים לפניו ספר שבו רשומים כל המעשים שעשה בימי חייו - זכויות כחובות. ביום חשבון, ימצאו רבים כי בספרם נרשמו לזכותם מעשים טובים שהם כלל לא עשו. לתמיהתם, ייענה להם: "אלה הן הזכויות שנלקחו מאנשים שדברו עליכם רעה וניתנו לכם בשל כך". מאידך, לאותם אנשים אשר ימצאו כי איבדו זכויותיהם ונמחקו מספרם ייאמר, כי "מעשיכם הטובים נרשמו לזכותם של אלה אשר דברתם בגנותם". בדומה לכך, יהיו אנשים שימצאו כי בספר רשומים לחובתם מעשים רעים שהם מעולם לא עשו, וגם להם ייאמר כי "אלה הם חטאיהם של אחרים שאתם דברתם בגנותם ועל כן נרשמו לחובתכם".

אדם שגורם שבגינו ובסיבתו ידברו לשון הרע, עובר על איסור "אבק לשון הרע". כגון: המרבה לספר בשבחו של חברו, עובר באיסור אבק לשון הרע, שמתוך ריבוי השבחים עלולים השומעים להזכיר גם את גנותו. וכן: מי שאומר לחברו: "איני רוצה לספר לך מה אירע ומה היה עם פלוני", עובר באיסור אבק לשון הרע, שעל אף שלא סיפר הלה דבר בגנות חברו, אף על פי כן משתמעת מדבריו גנותו של אותו פלוני. יש אומרים, שאף המשבח את חברו בשבח שיכול לגרום לו הפסד, עובר באיסור אבק לשון הרע, כגון: המפרסם ברבים את שלמותו של פלוני במידת הכנסת אורחים, הרי זה אבק לשון הרע, לפי שעל ידי זה יתלקטו אנשים ריקים ופוחזים ויסורו אל אותו מכניס אורחים ויכלו את ממונו. אבק לשון הרע הוא אחד משלוש עבירות שאין אדם ניצול מהן בכל יום.

בגמרא מובא: "כיון דאשתמע ליה לישנא בישא, לא מש מליביה", כלומר: אדם ששמע לשון הרע, הדברים נכנסים ללבו ונקבעים בנפשו, עד שגם אם ירצה המספר לעקור את דבריו ולדבר על לב השומע לבל יאמין לו - לא ייעקר הרושם שהשאירו דבריו הראשונים. כלל גדול הוא בתורת נפש האדם: הרושם הראשון נחרת כה עמוק עד שקשה מאוד - אם בכלל אפשרי - לעוקרו לחלוטין.

אל יחשוב האדם שביד המספר לשון הרע לעקור את דבריו הרעים שדיבר על חברו, או שיהיו הדברים נשכחים מלב השומע. הדברים נכנסים לאוזני השומע וחודרים לנבכי נפשו כגחלי רתמים, ושם הם מוסיפים לבעור ימים רבים. אם למשל סיפרו לו שפלוני הוא עצלן, אפילו אם בעיניו יראה במשך שנים רבות שהלה זריז הוא, די לו לזריז להכשל פעם אחת בזריזותו, כדי לעורר בזולתו מחשבה שאולי באמת עצלן הוא כעדות שנמסרה לו שנים רבות קודם לכן.

על הפסוק בתהלים: "חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים" מובא במדרש, כי רותם הוא עץ שכאשר מדליקים אותו הוא בוער ימים רבים. מסופר שם על אב ובנו שעברו דרך יער והדליקו שם מדורה מעצי רתמים. כעבור מספר שנים בדרכם חזרה לביתם עברו שוב דרך אותו היער ומצאו שהמדורה שהדליקו עדיין בוערת, שכן כוחם של עצי רתמים לבעור זמן ארוך ביותר. זוהי כוונת הכתוב: "חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים". לשון הרע - המשול לחץ שנון שהורג למרחקים - חודר כה עמוק לנבכי נפשו של השומע ואינו נמחה גם לאחר זמן רב, כגחלי רתמים שבוערים גם לאחר זמן רב.

החפץ חיים מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה - 17 מצוות "לא תעשה" ו - 14 מצוות "עשה" - שהמדבר או השומע לשון הרע יכולים להיכשל ולעבור עליהן. מניין זה מתייחס אמנם לתנאים ונסיבות שונות, אך בכל מקרה מביא דיבור לשון הרע לידי עבירות רבות - בהן חוטאים המדבר או השומע או שניהם יחד.

ה"חפץ חיים"

ערך מורחב - רבי ישראל מאיר הכהן

הרב ישראל מאיר הכהן מראדין הוא הרב המפורסם ביותר שהתעסק בהלכות לשון הרע, וכתב שני ספרים בנושא: "חפץ חיים" - המונה בפרוטרוט את הלכות לשון הרע, ו"שמירת הלשון", ספר מוסר בנושא לשון הרע.

ראו גם

• עין הרע

קישורים חיצוניים

ספרי החפץ חיים באינטרנט: