חלב נכרי

חלב נכרי הינו חלב שנחלב על ידי אינו יהודי, וחז"ל אסרו אותו באכילה, שמע הגוי ערבב בו חלב אסור.

מקור האיסור

המשנה במסכת עבודה זרה אומרת: "ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו..." (עבודה זרה לה ע"ב). בהגמרא בהמשך שואלת: "חלב למאי ניחוש לה? (מהו החשש בחלב נכרי?) אי משום איחלופי, טהור - חיור, טמא - ירוק! (אם משום שיבואו להתבלבל בין חלב טהור לחלב טמא- הרי ישנו הבדל בצבעים בין סוגי החלב השונים, ואין מה להתבלבל בזה) ואי משום איערובי, ניקום דאמר מר: חלב טהור עומד, חלב טמא אינו עומד! (ואם החשש הוא שמא יערבב הגוי חלב טהור בטמא- אפשר להעמיד את החלב לעשיית גבינה, ובכך יתברר שזהו חלב לא מעורב שאינו מתגבן טוב) אי דקא בעי לגבינה ה"נ, הכא במאי עסקינן - דקא בעי ליה לכמכא. (מדובר כאן במקרה של ראצה גבינה אלא חלב) ונשקול מיניה קלי וניקום! (אולי ניקח מעט מן החלב ונעמידנו לגבינה) כיון דבטהור נמי איכא נסיובי דלא קיימי, ליכא למיקם עלה דמילתא (כיוון שמעורב בו חלב טהור- הטהור מתגבן והטמא לא ולכן אי אפשר להוכיח שזה חלב טהור בלבד) ואב"א: אפי' תימא דקבעי לה לגבינה, איכא דקאי ביני אטפי". איסור זה נפסק להלכה ברמב"ם: "מפני זה יתן הדין שכל חלב הנמצא ביד עכו"ם אסור שמא ערב בו חלב בהמה טמאה" (הלכות מאכלות אסורות ג יג) ובשולחן ערוך: "חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, אסור, שמא עירב בו חלב טמא" (יו"ד קטו א').

דינים

כבר אמרנו שכשאר ישראל מסתכל על הגוי בשעת מלאכתו ורואה שלא מעורב בחלב שום חלב אחרף החלב מותר. כמו כן, אם הבהמה היא של יהודי, והגוי הוא רק פועל שחולב אותה, החלב מותר, מפני ש"אימת רבו עליו"- כלומר, הפועל חושש מהמעביד ולא עושה דברים שלא התבקש (רמ"א שם), ויש מחמירים בבהמה השייכת ליהודי שאינו שומר מצוות^[1].

היתרים

ישנם פוסקים שכתבו, שכאשר אין כל חשש שמעורב בחלב חלב טמא, החלב יהיה מותר^[2]. היתר זה יכול להיות במקרה שבהמות טמאות אינן נחלבות כלל, במקום בו החלב הטמא יקר מהחלב הטהור ואין חשש שהגוי יערב ביניהם וימכור במחיר החלב הזול. אמנם, יש האוסרים גם במקרה כזה^[3]. יש שכתבו שכיום, במדינתו המפותחות, אין כלל חשש לחלב גוי, כיוון שהחוק במדינות אלו מפקח פיקוח הדוק על שיווק המזון, ולא ניתן לשווק מוצר מזון בלי להעיד על תכולתו, ולכן, חלב המשווק במדינות אלו כחלב פרה או עז, ודאי שלא מעורב בו חלב טמא, ובמיוחד כאשר בימינו החלב הטמא ברוב המקרים יקר יותר מהחלב הטהור^[4]. אמנם, רוב ה]וסקים לא קבלו את הפסק שפיקוח הממשלה שווה לפיקוח היהודי בשעת החליבה, ולכן הם אוסרים גם במדינות המתקדמות את החלב^[5].

גבינת נכרי

"וגבינת העכו"ם מותרת שאין חלב בהמה טמאה מתגבן, אבל בימי חכמי משנה גזרו על גבינת העכו"ם ואסרום מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של שחיטתן שהיא נבלה, ואם תאמר והלא עור הקיבה דבר קטן הוא עד מאד בחלב שעמד בו ולמה לא יבטל במיעוטו, מפני שהוא המעמיד הגבינה, והואיל ודבר האסור הוא שהעמיד הרי הכל אסור כמו שיתבאר" (רמב"ם שם). המקור לאיסור זה הוא במשנה (שם, ועיין בגמרא בטעמי האיסור). הסיבה העיקרית, כפי שכתב הרמב"ם, היא מפני שמעמידים את הגבינה בקיבה של עגל (שלא נשחט כהלכה, וחומרים מסוימים בקיבתו גורמים לחלב להתגבן, ומפני שחומר זה הוא מעמיד, אף על פי שהוא בכמות קטנה, אוסר את כל הגבינה. למרות שתהליך זה מבוצע רק בגבינות קשות, גזרו חז"ל על כל הגבינות של הגוים, משום "לא פלוג", ואפילו אם העמידו את הגבינה בקיבת עגל שחוט או אפילו באמצעים צמחיים או סינטטיים, הגבינה תהיה אסורה (שולחן ערוך יורה דעה קטו ב וראה בערוך השולחן ס"ק טז). איסור זה הוא גם לדעת המתירים חלב נכרי בימינו, משום שאין הוא תלוי בחשש לערבוב חלב טמא, אלא בגזערה כללית של חז"ל על כל הגבינות, אף בימינו כאשר מעמידים אותן בעזרת חומרים מלאכותיים.

גבינות רכות

ישנם פוסקים שכתבו שגזירת חז"ל שלא לאכול גבינת נכרים היא רק גבינות קשות (כמו גבינה צהובה, בולגרית, מותכת, צפתית וכד') שדרכן להעמד בעזרת אנזים מן החי, אולם בגבינות רכות (כגון קוטג', גבינה לבנה, לֵבַּנִה וכד'), שאין דרכן להעמד בעזרת קיבת עגל, אלא בעזרת תהליכים מיקרוביולוגיים שונים אין לחשוש לגזרה ואפשר לאכול גבינות מסוג זה, גם של גוים ^[6] . לעומת זאת, ישנם פוסקים שכתבו שכשם שלא חלקו בין גבינה שהועמדה על ידי אנזים של עגל שחוט ללגבינה שהועמדה באנזים של עגל נבלה, כך לא חלקו בין גבינה רכה לקשה^[7].

חמאה

מכיוון שלא ניתן להעמיד חמאה מחלב טמא, ואין צורך להשתמש בקיבת עגל לצורך הכנתה, חז"ל לא גזרו על חמאת נכרי. אמנם, היו מן הגאונים שאסרו חמאת גוי, שמא עורבב בחלב מעט חלב טמא. למעשה, איסור זה תלוי במנהג המקום^[8].

מי גבינה

ישנה שאלה האם מי הגבינה, שמים שנוצרים בעת יצור הגבינה (בעיקר גבינה צהובה), דינם כגבינה או לא. לפי חלק מהפוסקים, אין היא נחשבת לגבינה, אלא דינם תלוי בדין החלב ממנו מיוצרת הגבינה^[9]. אמנם, לעיתים מופרדים מי הגבינה בחום גבוה, ואז יש לחשוש אם הם מיוצרים מגבינה אסורה, משום שהם התערבו עם הגבינה בחום גבוה.

אבקת חלב נכרי

אבקת חלב רגילה

ישנה מחלוקת האם גזרת חז"ל חלה גם על אבקת חלב או לא. יש הפוסקים שאבקת חלב של גוי לא נאסרה בכלל חלב גוי^[10], ובמיוחד כאשר האבקת מהווה רק מרכיב אחד מתוך שלל רכיבים של מוצר^[11]. לומת זאת, ישנם האוסרים גם אבקת חלב^{(דרוש מקור)}.

אבקות חלביות אחרות

ישנן אבקות נוספות, כגון אבקת "לקטוז" ואבקת "קאזין" שעשויות משאריות חלב, אך אינן אבקת חלב במובן הרגיל, ושונות מאבקת חלב בתהליך היצור. אבקת קאזין מיוצרת מעיקר החלבון של החלב, ולכן ברוב המקרים דינה כאבקת חלב נכרי רגילה, אלא אם כן היא מופרדת בעזרת חומצות שונות, שאז דינה כגבינות רכות, או בעזרת אנזים מהחי, שאז דינה כגבינות קשות. אבקת לקטוז מיוצרת לפעמים ממי הגבינה, ולכן דינה כדין מי הגינה שנכתב לעיל.

המצב כיום בארץ

כיום, במערכות כשרות "למהדרין", לא נעשה שימוש בחלב נכרי, באבקת חלב נכרי, בחמאת נכרי וכד'. בכשרות רגילה, לא ניתן בדרך כלל הכשר לחלב גוי, אולם אבקת חלב נכרי ושאר מוצרי חלב נכרי יקבלו הכשר.

לקריאה נוספת

• הרב זאב וייטמן, חלב נכרים בימיני, תחומין כב.
• הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל, ואכלת ושבעת עמ' 49-54.
• הרב משה ביגל, צלו"ל- צהר לכשרות לאומית, עלון "השבת צהר".

הערות שוליים