רבי שלום דוב בער שניאורסון

רבי שלום דוב בער (דובער) שניאורסון (האדמו"ר הרש"ב) - הוא האדמו"ר החמישי בשושלת חסידות חב"ד.

תולדות חייו

הולדתו וילדותו

נולד בכ' בחשוון תרכ"א לרבי שמואל שניאורסון- "האדמו"ר המהר"ש" ורבקה, בעיירה ליובאוויטש. כשנה לפני כן, ביום י' בכסלו תר"כ חלמה אימו חלום בו ראתה את אמה, מרת שיינא ואת סבה, האדמו"ר האמצעי. אמה אמרה לה בפנים שמחות: "רבקה, את ובעלך כיתבו ספר תורה" ואדמו"ר האמצעי הוסיף: "ויהיה לכם בן טוב ועל שמי אל תשכחו". אמה הוסיפה: "רבקה, השומעת את מה שאבי אומר לך?" וכך הסתיים החלום. לאחר תשעה ימים, בליל י"ט כסלו, חלמה שוב והפעם בנוסף לאמה וסבה הגיע אדם זקן. אמה אמרה לה: "רבקה, את ובעלך כתבו ספר תורה". אדמו"ר האמצעי אמר: "ויהיה לך בן טוב" והאיש הזקן אמר: "אמן, כן יאמר ה'". אמה סיימה: "סבא, ברך אותה" והאיש הזקן ברכה. אמה ואדמו"ר האמצעי ענו אמן בקול רם והיא התעוררה. לאחר מכן סיפרה את חלומותיה לבעלה ר' שמואל, שאמר כי ברצונו שספר התורה יכתב על קלף מעורות שחוטים וכשרים. אדמו"ר הצמח צדק ציווה כי תחילת כתיבת ספר התורה תהיה בחשאי, בנוכחות אחיו בלבד ובחדרו. כעבור פחות משנה נולד הבן שנקרא על שם סבו האדמו"ר האמצעי 'שלום דוב בער' (דובער).

בכ"ו בכסלו נערכה ברית המליה, לאחר שנדחתה בהוראת אדמו"ר הצמח צדק מיום כ"ז בחשוון.

בשנת תרכ"ה התארס עם שטערנא שרה, בתו של ר' יוסף יצחק בנו של הצמח צדק. בשטר התנאים נכתב שהחופה תערך בירושלים, אולם הדבר לא יצא לפועל.

במוצאי שבת פרשת כי תצא, י"א באלול תרל"ה התקיימה החתונה בעיר אוורוטש. מהחתונה נעדר אבי החתן, המהר"ש, בגלל מצבו הבריאותי.

כהונתו כאדמו"ר

בי"ג בתשרי תרמ"ג נפטר אביו המהר"ש, דבר שהשפיע עליו בצורה מאוד עמוקה. במשך כאחת עשרה שנים נמשך הליך קבלת האדמ"ורות שלו. מספר ימים לאחר הפטירה, ביום ט"ז בתשרי, אמר אדמו"ר הרש"ב תורה חסידית. בחנוכה אמר תורה נוספת. תורות אלו הועתקו ונשלחו לחסידים שקבלום בשמחה (בדרך כלל היווה אמירת מאמר האות לקבלת הנשיאות).

בשנת האבלות נהג בהנהגות מיוחדות; היה מתפלל בחדרו של אביו ולאחר התפילה היה סוגר את הדלת ונשאר בחדר במשך כל היום, שם אכל, שם למד וישן. הוא לא הסכים לקבל אף אחד ולא ענה לשאלות או לבקשת עצות. את כל זמנו הקדיש לתפילה ולימוד תורה והיה עסוק הרבה בהתבודדות. במהלך השנה ובשנים שאחרי כן, נסע מספר פעמים לערים אחרות ומדינות רחוקות מטעמי בריאות.

בשנת תר"נ החל לקבל אנשים ליחידות באופן זמני. בראש השנה תרנ"ד, החל גם להתפלל במקום הקבוע של אביו, לקבל חסידים ליחידות באופן קבוע ולענות בכתב על שאלותיהם של החסידים. כמו כן היה מוסר את מאמרי החסידות שאמר כדי שהחסידים יוכלו להעתיקם, להפיצם וללמוד אותם.

לאחר הפצרות ובקשות רבות, הסכים לקבל על עצמו את החסידות באופן מלא.

בתקופת נשיאותו פעל רבות לשיפור מצבם הגשמי והרוחני של היהודים בכלל ויהודי רוסיה בפרט. בערך בשנת תר"נ החליטה ממשלת רוסיה לגרש את כל היהודים ממוסקבה. הוא ניסה בדרכים שונות לבטל את הגזירה, ללא הצלחה. בזמן ביצוע הגזירה הוא דאג ליישב את יהודי מוסקבה במקומות הולמים. הרבה מעסקנותו הציבורית נעשה בשיתוף פעולה עם גדולי האדמו"רים והרבנים.

ייסוד ישיבת תומכי תמימים

בט"ו באלול תרנ"ז קרא לוועידה של חמישים איש מבכירי הרבנים והגבירים שהיו אז בליובאוויטש והודיע להם על החלטתו לייסד את "ישיבת תומכי תמימים" בלובאוויטש. חידושה של הישיבה יהיה הלימוד העיוני של הבחורים בתורת החסידות וההליכה בדרכיה. כעבור יומיים, בי"ז אלול, בחר את 18 התלמידים הראשונים שילמדו בישיבה.

שלוש שנים לאחר הקמת הישיבה, בשמחת תורה תרס"א, אמר שיחה בפני תלמידי הישיבה, המבוססת על דברי חז"ל "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו" (שבת נו א). בשיחה הסביר את מטרתם של תלמידי התמימים בישיבתו והציב נקודות נוספות בעבודה המוטלת על תלמידי התמימים, חיילי בית דוד.

מליובאוויטש לרוסטוב

בית אדמו"ר הרש"ב ברוסטובבחודש חשוון תרע"ו, בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר הגרמנים התקרבו לעיר סמולנסק הסמוכה לעיירה ליובאוויטש, עזב אדמו"ר הרש"ב את העיירה יחד עם בני ביתו. כשעלה על העגלה אמר לבנו, אדמו"ר הריי"צ: "בחודש מר חשוון הגיע אדמו"ר האמצעי לליובאוויטש והתיישב בה, ועתה - 102 שנים לאחר מכן, אנו עוזבים את ליובאוויטש". עם עזיבתו פסקה פעילותה של ישיבת חסידות חב"ד-ליובאויטש בעיירה זו.

תחילה לא הוחלט על יעד קבוע ובכ' בחשוון, יום הולדתו של אדמו"ר הרש"ב, שהו בעיר אוראל, שם הגיעה בקשה מהקהילה היהודית ברוסטוב (שעל נהר דון), שבניהם למדו בתומכי תמימים ליובאוויטש, שאדמו"ר הרש"ב יבוא לגור עימם וההוצאות יהיו על חשבון הקהילה. אדמו"ר הרש"ב קיבל את בקשתם וביום כ"ח בחשוון הגיע לרוסטוב, שנים עשרה יום לאחר היציאה מליובאוויטש, והיא נקבעה למרכז חסידות חב"ד.

באותה תקופה התיישבו ברוסטוב הרבה חסידי חב"ד שברחו מהמלחמה ועד שנת תרפ"ד הייתה רוסטוב מרכז חסידות חב"ד. אחד מהם היה ר' מנחם מן ברמן, שהיה מגדולי העשירים ברוסטוב וביום י"ט בכסלו שנת תרע"ו התקיימה בביתו ההתוועדות בהשתתפות עם אדמו"ר הרש"ב. בהתוועדויות של אדמו"ר הרש"ב ברוסטוב, נהגו החסידים לנגן את ניגון רוסטוב ואת ניגונו של ר' אשר מניקולייב.

תמונתו

התמונה המקוריתבשנת תר"פ תיכנן אדמו"ר הרש"ב לנסוע מרוסטוב לטורקיה. באותה תקופה הייתה גרוזיה מדינה עצמאית וכל משרדי ממשלתה נמצאו בבתי מלון ברוסטוב. במשרד האוצר עבד יהודי בשם שרייבר ובראש השנה התפלל בבית הכנסת של אדמו"ר הרש"ב שהיה קרוב לבית המלון. הוא סיפר לאנ"ש שממשלת גרוזיה עומדת להפליג באוניה לטורקיה, כיון שהבולשיביקים מתקרבים לאזור. מספר חסידי חב"ד עשירים, חשבו אף הם להצטרף למסע והציעו לאדמו"ר הרש"ב שאף הוא יהגר איתם. הרעיון הוצע לרבנית שטערנא שרה שניאורסון שנתנה את הסכמתה וכן גם אדמו"ר הרש"ב.

לצורך הנפקת הויזה צילמו את אדמו"ר הרש"ב וזוהי תמונותו היחידה. לקראת ההפלגה, כשהאוניה הייתה מוכנה וחלק גדול של חפצי הבית כבר נמכר, יצא אדמו"ר הרש"ב מחדרו ואמר לבני ביתו שהוא התחרט והחליט שלא לנסוע. הוא הוסיף וביקש שלא יוסיפו לשאול מדוע ולמה. אדמו"ר הרש"ב נשאר ברוסטוב.

הסתלקותו

אוהל אדמו"ר הרש"ב ברוסטובביום חמישי בלילה, כ"א באדר תר"פ, אדמו"ר הרש"ב היה נראה עייף וחלש מהרגיל. למחרת ביום שישי בבוקר, החמיר מצבו וחומו עלה. ד"ר לנדא, הרופא המקורב לאדמו"ר הרש"ב, בדק אותו וקבע שזו רק 'אינפלינציה קלה'. במוצאי שבת, לאחר ההבדלה, ביקש אדמו"ר הרש"ב לעשן ולפתע חש שלא בטוב וכמעט שהתעלף. הנוכחים במקום התיזו עליו מים קרים ומיהרו לקרוא שוב לרופא. במשך הלילה גברה חולשתו ובבוקרו של יום ראשון, כ"ד באדר, נזקק אדמו"ר הרש"ב לסיוע בנטילת ידיו. בעקבות כך נכחו במהלך כל השבוע בבית אדמו"ר הרש"ב, הרופא הקבוע ד"ר לנדא יחד עם צוות של רופאים מומחים.

ביום שני בבוקר, הגיע פרופסור ז'בדסקי וערך בדיקות יסודיות. בתום הבדיקות נכנס לחדר ה'קבינט', שם ציפתה אשת אדמו"ר הרש"ב, מרת שטערנא שרה שניאורסון ובנם, אדמו"ר הריי"צ, יחד עם החסיד הרב שמואל גוראריה. הפרופסור שהחמיר באבחנתו, הביע חשש למחלת ה'טיפוס' הקשה והמדבקת. ביום חמישי בשבוע התקיימה אסיפת רופאים בהשתתפות ד"ר לנדא, ד"ר רבינוביץ והפרופסור ז'בדסקי. לאחר התייעצות ממושכת הורו שיש לטפל באמצעות כוסות רוח וכמו כן, עליו לקבל חמש זריקות כל יממה. בבוקר יום השישי, שוב התקיימה אסיפת רופאים מורחבת בהשתתפות ד"ר לנדא, רבינוביץ, לאזינסקי, מירסקי ופרופסור מומחה בשם קסטריאן. ההחלטה הייתה שכדי להקל על אדמו"ר הרש"ב יש לשנות את שיטת טיפול.

למחרת, יום השבת, החריף משעה לשעה מצבו של אדמו"ר הרש"ב. בשעה חמש אחר הצהריים נכנס לחדרו הרב יחיאל צבי גוראריה ועמד קרוב למיטתו של אדמו"ר הרש"ב. לפתע השתנה גוון פניו של אדמו"ר הרש"ב לאדמומי והיה נראה כלבת אש יוקדת. העיניים כמו בלטו מחוריהן באופן מאויים, כמו בזמנים בהם היה בדבקות. הרופאים שהוזעקו אל החדר מיששו את זרועו של אדמו"ר הרש"ב ובדקו את הדופק. לאחר השבת הם סיפרו שבמשך כל השבת כמעט ולא היה דופק ועל פי הטבע היה נראה שאין סיכויים להצילו, אך נמנעו מלגלות זאת.

בנו יחידו של אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, היה צמוד כל הזמן למיטתו של אביו.. במוצאי שבת בשעה עשר, פקח לפתע אדמו"ר הרש"ב את עיניו והביט באדמו"ר הריי"צ, שרכן אליו כדי שיוכל להקשיב בתשומת לב לדברי אביו. קולו של אדמו"ר הרש"ב היה חד וברור: "אני עולה השמיימה, את הכתבים אני משאיר לכם. קחו אותי לזאל (חדר היחידות) ונהיה ביחד"[מקור?]. אדמו"ר הריי"צ החוויר בהבינו את משמעות הדברים. פנה אליו אביו ואמר לו: "התפעלות? התפעלות? מוחין! מוחין!".

אדמו"ר הרש"ב הועבר על מיטתו לאולם הגדול. רעייתו, מרת שטערנא שרה הגישה לו כוס קפה. שפתיו של אדמו"ר הרש"ב החלו להתנועע בלחישה וקולו לא נשמע. אחד המקורבים שהטה את אוזנו שמע את הרבי אומר את נוסח ההבדלה. מחשבה מבהילה חלפה, כי גם אדמו"ר הזקן בשעתו עשה הבדלה על קפה, שעות אחדות לפני הסתלקותו, אף הוא במוצאי שבת קודש.

לאחר השעה שתיים בלילה, הרים לפתע אדמו"ר הרש"ב את ידו הקדושה כששפתיו שוב רוחשות. אדמו"ר הריי"צ שעמד כל העת ליד המיטה, הבין שאביו רוצה לברכו. הוא הרכין את ראשו עד שידיו של היו מעל ראשו, וברכו בברכת אב. לאחר מכן ברך אף את שלוש נכדותיו - בנותיו של אדמו"ר הריי"צ. כל הנוכחים בחדר, מלבד בני המשפחה התבקשו, על ידי אדמו"ר הריי"צ, לצאת.

במשך כל תקופת מחלתו, היה אדמו"ר הרש"ב אפוף במחשבותיו ופניו הביעו רצינות יתירה. אפילו בת שחוק קלה לא נראתה על פניו, מלבד אי-אלו פעמים נדירות.

ביום ב' ניסן תר"פ, שעה ארבע לפנות בוקר, ניכר שאלו היו רגעיו האחרונים של אדמו"ר הרש"ב. עיניו נעצמו בדבקות ונשימתו הלכה ונחלשה. לפתע הוא פקח את עיניו, הביט בבנו יחידו ושתי דמעות זלגו מעיניו הטהורות ומיד נעצמו שוב. תנועה קלה נוספת. אדמו"ר הרש"ב יישר את ראשו, סידר את ידיו ורגליו ונשמתו הקדושה עלתה השמימה בקדושה ובטהרה[8].

הלוויתו זקני ומכובדי אנ"ש ערכו את ה"טהרה" וסיפור שעל פניו הטהורות של אדמו"ר הרש"ב היה כל העת כמו חיות, ובת שחוק קלה נסוכה על שפתיו. ארון קבורה נבנה מקרשי הבימה של בית המדרש ומהסטנדר של אדמו"ר הרש"ב. אדמו"ר הרש"ב היה עטוף, מלבד התריכים, גם בטלית השבת עמה התפלל בימיו האחרונים.

בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, יצאה הלוויה גדולה מהבית בו התגורר אדמו"ר הרש"ב, לכיוון בית העלמין הגדול שבפאתי העיר רוסטוב. את ארונו נשאו רק תלמידי התמימים ובודדים מזקני אנ"ש. לפני הקבורה, פנה אדמו"ר הריי"צ אל ר' אברהם ברוך פבזנר, ר' אליעזר קרסיק ואל עוד אחד ואמר כי הם בית דין מיוחד, וקבורה זו נעשית על תנאי ובידו תהיה הרשות לפנות את עצמותיו הקדושות לקברי אבותיו הטמונים בליובאוויטש.

העברת האוהל חסידי חב"ד ברוסטוב עשו רבות כדי לשמור על האוהל של קבר אדמו"ר הרש"ב. בחורף שנת תרצ"ט, שלטונות רוסטוב תכננו לבנות בניינים חדשים על שטח בית העלמין בו שכן אוהלו של אדמו"ר הרש"ב והיה צורך להעביר את גופו הקדוש של אדמו"ר הרש"ב אל בית-עלמין אחר שנמצא ברחוב טקוצ'בא 155. אדמו"ר הריי"צ שאישר את העברה ליווה אותה בכל שלביה וענה על כל ספק ובעיה שהתעוררו. לשאלות ההלכתיות אמר שיפנו אל מחותנו רבי לוי יצחק שניאורסון.

את ההעברה ביצעו החסידים; ר' צמח קוטמאן, ר' מענדל קאנטאר (משרת בבית הרב), ר' משה וולף לאבאק, ר' נחמן לאקשין, ר' אברהם קאצנלסון, ר' יונה איידלקופ ועוד. הם קיבלו על עצמם תענית וכל אחד שפך על עצמו ט' קבין (כתחליף לטבילה במקווה). אחר כך השיגו מיטה חזקה וחלקה ללא מסמרים ובשעה מאוחרת בלילה הלכו אל בית-העלמין. לאחר בקשת מחילה מאדמו"ר הרש"ב, החלו בחפירה. לנגד עיניהם נגלה מחזה מדהים - גופו הקדוש של אדמו"ר הרש"ב נשאר שלם והטלית שהייתה עליו אף היא נשארה שלימה וכיסתה את זקנו ופניו. החסידים נטלו את הגוף הקדוש עם שלושה טפחים מעפר הקבר והניחו במיטה שהוכנה מבעוד מועד וכך העבירוהו למקום קבורתו החדש.

ספריו (חלקי) אגרות קודש - אגרותיו של אדמו"ר הרש"ב שיש בהם עניין לציבור. בשעה שהקדימו תער"ב - המשך ארוך בו נתבארו עיקרי תורת החסידות. ספר המאמרים - סדרת ספרים של המאמרים אותם אמר אדמו"ר הרש"ב במהלך שנות נשיאותו. ספר השיחות - שיחותיו של אדמו"ר הרש"ב שנאמרו בזמני התוועדויות בחגים ומועדי השנה. קונטרסים קונטרס העבודה - קונטרס עבור תלמידי התמימים בו מבואר עניין עבודת התפילה. קונטרס ומעין מבית ה' - קונטרס הכולל סדרת מאמרי חסידות של אדמו"ר הרש"ב, העוסקים בביאור הפסוק "ומעיין מבית ה' יצא והשקה את נחל השיטים" על פי תורת החסידות. קונטרס עץ חיים - קונטרס אותו כתב אדמו"ר הרש"ב עבור תלמידי "תומכי תמימים" ובו ביאור אופן הנהגתם הרצויה. חנוך לנער - קונטרס המכיל את צוואתו הראשונה של אדמו"ר הרש"ב. מענה לשון - קונטרס ובו הסדר שהנהיג אדמו"ר הרש"ב לומר על קברי הצדיקים.