רבי פנחס מנחם אלתר

(חלק מהחומר בערך זה נלקח מתוך חב"דפדיה)

רבי פנחס מנחם אלתר היה האדמו"ר השישי לבית גור וראש ישיבת "שפת אמת" של החסידות.

תולדות חייו

נולד בכ"א בתמוז תרפ"ו לאביו רבי אברהם מרדכי אלתר מגור לעת זקנותו מזיווג שני. כבר מצעירותו נחשב כעילוי והיו מקרים בהם אחיו הגדולים נועצו בו. נודע בכח זכרונו, והיה קולט מילים, ועל אף שלא הבין את משמעותן, היה מקטלג אותן במוחו, וכשגדל חזר עליהם, הבינן ועשה בהן שימוש. נמלט יחד עם אביו מאירופה בימי השואה, ויחד עלו לארץ ישראל והתגוררו בירושלים. גם לאחר נישואיו התגורר סמוך לאביו.

לאחר נישואיו התגורר בירושלים, סמוך לבית אביו. עם פטירת אביו, קיבל בירושה את הדירה בה התגורר אביו, וגר שם עד סוף ימיו. בצעירותו מונה לראשות ישיבת שפת אמת, על ידי אחיו רבי ישראל אלתר, בעל ה"בית ישראל" שכיהן אז כאדמו"ר, שאף הגיע במיוחד לשיעור הראשון אותו מסר בפני הבחורים. המינוי היה הפתעה כיון שהאברך הצעיר היה צנוע ביותר, ולא הוכר לציבור כתלמיד חכם, בעקבות ענוותנותו. בשיעורו הראשון, שנכחו בו גם למדנים וגאונים, הפתיע ראש הישיבה החדש את השומעים בגאונותו ובקיאותו העצומות. אחיו ר' ישראל היה לעתים שואל את הפונים אליו מה אמר ראש הישיבה. בתקופת כהונתו כראש הישיבה, הישיבה שברה שיאים והגיעה לפסגות חדשות. הבחורים העריצוהו עד מאוד, הן בגלל גאונותו העצומה בכל התורה,והן בשל חוכמתו המופלגת, והידיעה הרבה בכל תחומי החיים, והתייעצו עמו בכל פרט בחייהם, ברוחניות ובגשמיות. היה חבר נשיאות מועצת גדולי התורה ויו"ר אגודת ישראל. אף עמד בראשות ונשיאות החינוך העצמאי ומפעל הש"ס.

לאחר פטירת אחיו הבכור ר' ישראל, בשנת תשל"ז, מונה אחיו השני רבי שמחה בונים אלתר, בעל "לב שמחה", לאדמו"ר. גם ר' שמחה התייעץ פעמים רבות עם ר' פנחס מנחם, ושלח אליו בחורים וחסידים להתייעצות.

בבחירות לכנסת שנערכו בשנת תשמ"ט, עמד יחד עם הרבי מליובאוויטש ואחיו ר' מחשה בונים בראש הפורשים מסיעת אגודת ישראל, לאחר שגורמים מסוימים איימו כי אם יתמוך בחב"ד יעזבו את המפלגה.

בשנת תשנ"ב, נפטר ר' שמחה בונים, ור' פנחס מנחם נתמנה לתפקיד האדמו"ר. הנהגתו באדמורו"ת התאפיינה הנהגה בחסד וברחמים, החסידים היו קשורים אליו בעבותות של אהבה, נועצו בו בכל דבר, והתברכו מפיו. היה ידוע כאדמו"ר בעל הארת פנים מיוחדת, וסבלנות גדולה. נוגע גם בקרבתו לכל זרמי היהדות הדתית, והיה מקורב לרבני ישיבת מרכז הרב.

נפטר בפתאומיות לאחר שערך את שולחנו במוצאי פורים, ליל ט"ז באדר תשנ"ו. למרות הדין כי לא משהים את המת בירושלים, הורה הרב אברהם שפירא לקברו למחרת בבוקר, משום כבוד תלמיד חכם שיגיעו להלוויתו אנשים רבים. נטמן על יד אביו, בחצר ישיבת שפת אמת ברחוב יוסף בן מתתיהו בירושלים.

דברי התורה שאמר בשבתות ובחגים הודפסו בספר "פני מנחם", שעל שמו מכונה "הפני מנחם", אך רבים מכתביו וחידושיו לא הודפסו.

לאחר פטירתו, מכהן כאדמו"ר אחיינו, רבי יעקב ארה אלתר, בנו של ר' שמחה בונים.

בנו, רבי שאול אלתר, מכהן כראש הישיבה.
בתו נישאה לבנו של הרב מנשה קליין- אב"ד אונגוואר בעל שו"ת "משנה הלכות".

הערות שוליים