אזור הערבה

חבל ארץ הערבה הוא בקעה בדרום-מזרח ארץ ישראל, המשתרעת מדרום ים המלח - בצפון עד למפרץ אילת בדרום. חבל הארץ הטבעי משיק להרי אדום במזרח, בפועל הוא מסתיים בקו-הגבול עם ה"ממלכה האשמית הירדנית" - תוואי אשר מוגדר באזור אמצע הערבה. במערב, חבל הארץ משיק להרי הנגב הדרומי.

שמו של החבל, "הערבה", הוא במקורו מקראי. כאשר משה רבינו מסכם את מסלול ההליכה של שבטי ישראל בספר דברים הוא כותב: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.(א', ו'-ז').

בערבה עברו, לא רק בני-ישראל, היא הייתה מסלול דרכים קדום, מהדרום לצפון. שורה של חניוני-דרכים נמצאו לאורך הערבה. משני צדי הערבה, בצד הישראלי כ-50 ק"מ מאילת, בתמנע, נחשפו מחצבי נחושת ואיו בצד הירדני, בפונון, הם נחשפו כ-150 ק"מ צפונה מאילת. אלו ואלו נוצלו בימי קדם, בין השאר על שלמה המלך.

היום חבל הארץ הוא אזור חקלאי. הוא משתמש במים השאובים מבארות מקומיים. מים שאינם ראויים לשתייה אך טובים לחקלאות. היתרון של החקלאות בערבה הוא בהבשלה מוקדמת של הירקות. כמוכן, היות וחבל הארץ הוא מחוץ לגבול הדרומי של ארץ ישראל לפי ההלכה ניתן לצרוך את הירקות גם בשנת השמיטה.