רב עינא

רב עינא היה מראשי הסבוראים בדור השני, ראש ישיבת סורא, לצדו של רב סימונא, ראש ישיבת פומבדיתא.

עם פטירתו של רבה יוסי, ראש ישיבת פומבדיתא (שנת ד'רע"ד), הוחלט לחדש את הלימוד בישיבת סורא, שנרגעה מרדיפות הגוים שהיו בה, ורב עינא נבחר לכהן כראש הישיבה. אמנם, גם בתקופתו המרכז הרוחני של יהדות בבל היה פומבדיתא, כיוון שבסורא נמשכו הפרעות כנגד היהיודים והקהילה היהודית שם היתה חלשה ביותר.

בספר "סדר תנאים ואמוראים", וכן ב"ספר כריתות" לרבי שמשון מקינון, מוזכרת המסורת ש"רב גיזא (בגרסאות אחרות: גדא, זגאי, סגי ועוד)ורב סימונא סוף סברא", כלומר - סוף תקופת הסבוראים, ורבים זיהו את "רב גיזא" עם רב עינא. הבסיס לזיהוי זה הוא העובדה שהמקורות הקדומים שמזכירים את רב עינא - אגרת רב שרירא גאון וספר הקבלה לראב"ד הראשון - אינם מזכירים חכם בשם רב גיזא או רב גדא; וכן להפך, במקורות שמוזכר רב גיזא רב עינא אינו מוזכר (אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים). אמנם יש שפקפקו בזיהוי זה, ומדובר - לדעה זו - בשני חכמים שונים (דורות הראשונים לרי"א הלוי).

לאור הזיהוי של רב גיזא עם רב עינא, מסמנת פטירתם של רב עינא ורב סימונא, בסביבות שנת ד'ש', את סופה של תקופת הסבוראים (אמנם, יש חוקרים הסוברים שהיא נמשכה עוד אחר כך).

באגרת רב שרירא גאון מובא כי רב סימונא ורב עינא הוסיפו תוספות בתלמוד, בעיקר הוספות של הסבר ופרשנות. לפי "סדר תנאים ואמוראים", בזכות רב סימונא ורב גיזא "נמתחו שמים ונרקעה הארץ". לעומת רב שרירא, הוא כותב כי הם: "לא הוסיפו ולא הפליגו מדעתן כלום אלא תקנו פרקים שבכל תנויי כסדרן", כלומר, לא הוסיפו הוספות בתוכן התלמוד, אלא רק שינויים טכניים (כנראה שכוונתו לדיבור המתחיל מהמשנה בפתיחת כל סוגיה, תיקון שאינו מופיע בתלמוד הירושלמי).