חרבת סומק
|
|
בחורבת סוּמק נמצאו שרידים ליישוב יהודי קדום גדול בדרום בהר הכרמל. היישוב הוא אחד משלושת היישובים היהודיים הגדולים בהר הכרמל [1] בהתקופה הרומאית והתקופה הביזנטית. במקום נמצאו שרידים של בית כנסת, בתי מגורים, בתי מלאכה ומתקנים חקלאים. ליד החורבה נמצאו ומערות קבורה, מהם אחת עם מנורות שבעה קנים.
הביקור באתר מוגבל היות והוא בשטח אש של צה"ל.
בית הכנסת[עריכה]
האתר הקדום השתרע על שטח של 25 דונם. הוא התגלה כבר במאה ה-19 על ידי חוקרים, בינהם לורנס אוליפנט שהתגורר בדלית אל-כרמל הסמוכה. בית הכנסת אותר בתור מבנה בצורת בסיליקה, הכולל אולם מבוא במזרח, שלושה פתחים ואולם התכנסות. במקום נמצאו עמודים מחורצים ושרידים ארכיטקטוניים נוספים. החריצים , כנראה מולאו, בחומרי קישוט או נוי ( זכוכית או חרסית מזוגגת) . ניתן לאמוד את גודלו של בית הכנסת : 19 מטר על 15 מטר. בחפירות שנערכו במקום בשנת 1905 אותר משקוף בית הכנסת, עליו תבליט המתאר שני אריות הפונים זה אל זה.המשקוף מתגלגל, חלקו העיקרי הפוך בין האבנים הגדולות הכבדות סביבו [2].
מערכת קברים מסועפת, חצובות בסלע נמצאו באתר. המרשימה מבינהם מכונה "מערת המנורות" על שם מנורות שבע הקנים שנמצאו חרוטות משני עברי קמר הכניסה. עוד מערה שנמצאה באתר, המכונה "מערת השור והאריה" עקב תבליט של בעלי חיים , כנראה שור ואריה, במשקוף המערה .
חקלאות[עריכה]
מצפון לבית הכנסת נחשף בית בד גדול, הכולל עמודי סלע ניצבות ששימשו לקיבוע קורת בית הבד. בין העמודים נמצא משטח סחיטה . במקום שתי משקלות ענק - כל אחת במשקל משוער של טון. כן נמצאו , אגני אגירה לשמן ובריכה מטוייחת.
ממזרח לבית הבד נמצאו שרידים של מבני מגורים מורווחים. כאשר לכל אחד יש מאגר מים, זאת מלבד, מאגר מים מרכזי , המצוי עד היום בשימוש, במרכז האתר. בפתח הבור נכרים סימני חריצה של חבל, המעידים על שימושו בעבר.
בקרבת האתר, 200 מטר מצפון מערב ממרכז האתר, פזורה מערכת גתות שהיא מהגדולות שנחשפו בארץ. המערכת כוללת משטחי סלע עליהם דרכו את הענבים, אגנים חצובים לשיקוע הזג ופיתחי סינון שדרכם המיץ עבר לבריכת מאגר גדולה שנפחנ 10 ממ"ע. בקרבת הגתות נמצא בור, אשר שימש כיקב.
מבני התעשייה[עריכה]
היות ונמצאו במקום, מלבד שרידי חקלאיים קדומה: בתי בד וגתות, ם מתקנים העשויים להיות תעשייתיים , ייתכן כי הייתה כאן תעשיית בורסקאות לצד תעשייה של צביעת אריגים, אשר התבססה על צמחים מקומיים.
צפונית-מזרחית מבית הכנסת נמצא מבנה של בית מלאכה גדול, בשטח של 250 ממ"ר הרצפה מטוייחת וכרויות בה בריכות רבועות. כן נראים במקום אגני מים קטנים, דמויי שקתות ועמודים עגולים שחריצים עוברים דרכם. משערים כי המקום שימש לסחיטת פירות אוג הבורסקאי, אשר מיציו משמשים לעיבוד עור. ייתכן שבבית מלאכה זה, ואחרים כמותו הפזורים בשטח, עסקו גם בהפקת צבעים כמו צבע צהוב מפרחים מקומיים.
עוד מתקן תעשייתי שנמצא בסביבה, הוא מאגר מרובע, בגודל של 4 מטר על 4 מטר ועומקו 3 מטר. בפינת הבריכה נמצא אגן לשיקוע הסחף ובתקרתו פתח לשאיבה. היום, הוא משמש את רועי הצאן.
סלמנדרה[עריכה]
צבי אילן כותב כי בימי הגשמים מתמלאים הבורות מים ואפשר לגלות בהם בעלי חיים. אחד מהם הוא דו חיים מבעלי הזנב הידועים בארץ: בכרמל ובגליל, והשני, הוא שחור, דמוי לטאה, ועליו נקודות צהובות - זוהי הסלמנדרה הכתומה. כל הקיץ היא חבויה , שכן היא זקוקה לרטיבות.
בחורף היא יוצאת לבריכות מים. שם היא משריצה את וולדותיה ושוב חוזרת ליבשה. התופעה לפיה היא נעלמת וחוזרת עם וולדים, הביאה לכך שהדרוזים מהסביבה חושבים אותה לילידי הרעם והברק. הם קוראים לוולדות "כלב-אל-מויה" - כלבי המים ולסלמנדרה "אבו רפלין" - אבי השלוליות. שהרי, היא מופיעה
הערות שוליים[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- אריה יצחקי, מדריך ישראל
- מנחם מרקוס, הר הכרמל, הוצאת רשות שמורות הטבע, 1997
- צבי אילן, 78 טיולים ברחבי ישראל,עם עובד תרבות וחינוך, 1977