רבי חנוך העניך מאלכסנדר

רבי חנוך העניך הכהן לוין מאלכסנדר היה האדמו"ר השני של חסידות גור.

נולד בליטומרסק בשנת תקנ"ח לר' פנחס הכהן, מצאצאי רבי שבתי כהן- בעל הש"ך. בצעירותו הצטיין בחריפות נדירה ויוצאת דופן. לאחר נישואיו, עבר לגור בפשסיחא, שם דבק בחסידות והפך לחסידו של היהודי הקדוש. בנגלה, למד מפי רבי יצחק אב"ד לונטשיץ. לאחר פטירתו של היהודי הקדוש, דבק בתלמידו רבי שמחה בונים מפשיסחא, ונחשב לאחד מגדולי חסידיו. בשנת תקפ"ז, נחלקה חסידות פשיסחא בין רבי אברהם משפה מפשסיחא לבין רבי מנחם מנדל מקוצק. בתחילה, היה ר' חנוך מן המתלבטים בין שני האדמו"רים, אולם לאחר כשנה הצטרף לחסידיו של הרבי מקוצק בעיר טומשוב. לאחר פטירת הרבי מקוצק בשנת תרי"ט, הלך אחרי תלמידו רבי יצחק מאיר אלתר (בעל חידושי הרי"ם), והפך לגדול חסידיו.

ר' חנוך כיהן ברבנות בערים נובידבור, אלכסנדר ופרישניץ.

בשנת תרכ"ו, עם פטירת הרי"ם, הלכו רוב החסידים אחרי ר' חנוך העניך שניהל את החצר ממקום מושבו מאלכסנדר. אמנם, היו חסידים שלא קבלו את הנהגתו מפני היותו חריף ועוקצני, בהם רבים מגדולי החסידים.

היה בעל חוש הומור מפותח, והרבה לספר "מילי דבדיחותא", בהם הכניס עניינים נשגבים ליחידי סגולה.

כאדמו"ר, המשיך באופן כללי את דרך פשיסחא-קוצק, אולם בדברים מסוימים שינה מדרך רבותיו, למשל בכך שנהג לקבל נשים, ביטל את המנהג הקבלי לבצוע על שתים-עשרה חלות, נהג לקדש בסעודה שלישית]] ועוד.

ר' חנוך חיבב מאד את הישוב היהודי בארץ ישראל, ותרם סכומים גדולים למתיישבים.

היה בעל לשון צחה, וכתב כמה שירים וחידות בעברית משובחת.

נפטר באלכסנדר בי"ח באדר ב' תר"ל.

לאחר פטירתו מונה נכדו של הרי"ם, רבי יהודה אריה לייב אלתר, לכהן כאדמו"ר, וחלק מהחסידים הכתירו את רבי אברהם בורנשטיין שייסד את חסידות סוכטשוב.

בנו היחיד של ר' חנוך, ר' יחיאל פישל לוין, היה סוחר עשיר, וסרב להתמנות כרב או אדמו"ר.

מכתביו יצאו לאור בספר "שיח שרפי קודש" ונקלטו לספר "חשבה לטובה".