שרה

קבורת שרה - המקור:ויקישיתוף - חריטה:גוסטב דורא, אעלה את התמונה: Neutrality

ציון קבר שרה אימנו במערת המכפלה

שרה אימנו (1958 - 2085 לבריאת העולם) היא הראשונה מבין ארבע האמהות של עם ישראל. היא נולדה בחרן בשם שרי, נישאה לאברם (אברהם אבינו) ויחד עם תרח, אבי אברם יצא "מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (י"א,ל"א). לאחר שתרח מת, היא הצטרפה אברם, אשר הצטווה על ידי הקב"ה "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" ([[ספר בראשית]], י"ב,א'). היא הגיע לארץ כנען יחד עם בעלה, בן אחיו לוט וכן "וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן" (ד').

שרה אמנו היא אחת משבע הנביאות שהיו בישראל. וכך נאמר במסכת מגילה:"אמר ר' יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה (=ראתה) ברוח הקודש, שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, דבר אחר יסכה שהכל סוכין ביופיה" (י"ד,א'). לפי רש"י שמה היה: יסכה - הוא כותב: "זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביופייה. ועוד יסכה לשון נסיכות, כמו שרה לשון שררה". לפי הכתוב, שרי היתה בת "בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה" (י"א, כ"ט) - דהיינו, בת-אחי אברם. עוד ידוע לנו כי:"וַתְּי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד". (י"א,ל"ב)

רש"י דורש על הפסוק: "אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן" - שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום. שרי העקרה עוסקת בגיור של נשים.

הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק בעל משך חכמה כתב שאחרי ברית בין הבתרים השתנתה דעתה של שרי:" הענין דמעיקרא היתה סוברת שהסיבה גם מאברהם וכמו שארז"ל אברהם ושרה טומטומים היו, אבל עכשיו שהבטיח לו בברית בין הבתרים, ברית שאינה חוזרת כלל, שיהיה לו זרע, הנה ראתה שמשום שהיא אשתו לא ילדה לו". היות הקב"ה לא ציווה שיהיה לה בנים החליטה כי "תתן לאברם לאישה" - מכאן שאם יגרשה לא תוכל להיות לאחר, שכן דין שאסור להשתמש בשרביטו של מלך ואין לקחת את אלמנתו. ולכן, לאחר כאשר שרה מתה היא נישאה שוב, לפי המדרש, לאברהם, תחת שמההחדש: קטורה.

פרשת חיי שרה

הפרשה ^[1] עוסקת במותה של שרה אמינו. אם כן למה הפרשה נקראה "חיי שרה". בנושא זה דן מנחם מענדל ברונפמן מלוד במאמרו: חיי שרה – מותה ומורשתה, המתפרסם ב בעלון פרשת השבוע ^[2]

הרבי מליובאוויטש מבאר כי המדד האמיתי לבחון אם האדם אכן "חי", שהוא עודו נוכח כאן, הוא באמצעות בדיקת הנוכחות של זכר האדם: האם מורשתו נושמת, מתפתחת והולכת גם אחרי מותו. לפי ביאור זה, התורה בפרשת "חיי שרה" באה לומר: נכון שפיזית שרה מתה בפרשה זו, אבל למעשה, בעומק העניין, דווקא בפרשה זו רואים שהיא עדיין "חיה". שרה עודנה נוכחת. המורשת מוסיפה להתפתח, ויש המשך ונוכחות לפעילותה בחייה.

רואים זאת בשלושת האלמנטים האלה:

• בתחילת הפרשה מסופר על קניין מערת המכפלה לשם קבורת שרה. מערת המכפלה, לפי חז"ל (עירובין נג ע"ב), היא מקום קבורת אבות המין האנושי – אדם וחוה. רכישת מקום זה עבור שרה וצאצאיה מעידה על מרכזיות העם היהודי בהוויה האנושית.
• נישואי יצחק מעלים דגש נוסף בייחודו של העם היהודי. אברהם אינו נותן ליצחק להינשא אפילו לא לבתו של אליעזר עבדו, שהיה לפי המדרשים "דולה ומשקה מתורת רבו" (רש"י, בר' טו:ב). למרות מעלותיו הרבות אברהם אומר לו "בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מידבק בברוך" (רש"י, בר' כד:לט).
• גם נישואיו השניים של אברהם אינם מבטאים את כלותה של מורשת שרה בקרב משפחת אברהם. להפך, הם מדגישים ששרה עדיין נוכחת מלוא הנוכחות, שמורשתה חיה ונושמת בתוככי העולם הפנימי של אברהם: "את כל אשר לו", מספרת התורה, הוא נותן ליצחק, "ולבני הפילגשים (הבנים של הנשים החדשות שנשא אברהם אחר מות שרה)... נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו". אברהם שומר אפוא מכל משמר על מורשתה, בשורתה ותעודתה – שימור הייחוד היהודי.

הערות שוליים