אין אפוטרופוס לעריות

אין אפוטרופוס לעריות הוא פתגם האומר כי אין שמירה שיש בה כדי לערוב ולהבטיח מפני עריות.

אמרו חכמים: "אפילו חסיד שבחסידים, אין ממנין אותו אפוטרופוס על עריות". ולכן, אין ממנים אפילו אדם כשר להיות שומר בחצר שיש בה נשים, אף על פי שהוא עומד בחוץ, מכיון שאין אפוטרופוס לעריות.

בגמרא (בבלי קידושין פא א) על: "הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא אסקינהו לבי רב עמרם חסידא אשקולו דרגא מקמייהו בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא דלייא לחודיה סליק ואזיל כי מטא לפלגא דרגא איפשח רמא קלא נורא בי עמרם אתו רבנן אמרו ליה כסיפתינן אמר להו מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי" (תרגום: שבויות המלחמה שהובאו לנהרדעא הועלו לביתו של רב עמרם חסידא והסירו את הסולם שהוביל מלפניהן [הן שהו בעליה]. כאשר חלפה אחת מהן נפל אור בבית מפניה [מתוך יופיה] לקח רב עמרם את הסולם שלא היו יכולים להרימו אפילו עשרה אנשים והרימו לבדו והחל לעלות. כשהגיע לחצי הסולם פישק רגליו והרים קולו: "אש בבית עמרם". באו חכמים ואמרו לו ביישתנו, אמר להם מוטב לכם להתבייש מעמרם בעולם הזה ולא תתביישו ממנו בעולם הבא).

סיפור זה, ועוד סיפורים דומים, ממחישים את האמירה כי אין אפוטרופוס לעריות.