לא תהא שמיעה גדולה מראיה

לא תהא שמיעה גדולה מראיה (ר"ה כה:) פירושו שלא יתכן ששמיעה מפי עדים תהא עדיפה על ראית הדיינים.

אם בית דין דנים על פי שמיעה, לאחר ששמעו מפי עדים את נשוא העניין, כיצד לא ידונו על פי ראיתם הם, הרי ראיה עדיפה משמיעה.

בית דין שראו את חידוש הלבנה ביום, יכולים הם לקדש את החודש על יסוד ראיתם, ללא צורך בקבלת עדות, שכן אם בית דין מקדשים את החודש על פי שמיעה, לאחר ששמעו מפי עדים שראו את חידוש הלבנה, כיצד לא יקדשו על פי ראיתם הם, והרי ראיה עדיפה משמיעה.

כמו כן, שלשה שנכנסו לבקר את החולה והוא חילק בפניהם את נכסיו, אם היה הדבר ביום, יכולים הם לעשות דין בתורת בית דין, ולפסוק שפלוני יטול כך ופלוני כך ואינם צריכים לעדים אחרים, שלא תהא שמיעה גדולה מראיה.

יש סוברים שלא אמרו "לא תהא שמיעה גדולה מראיה" אלא בקידוש החודש ובנחלות, אבל בשאר דיני ממונות, אפילו כשראו ביום, אינם נעשים דיינים על סמך ראייתם, ויש סוברים שהוא הדין לשאר דיני ממונות.