אתרוג

אתרוג הוא אחד מארבעת המינים אשר נוהגים לקחת בחג הסוכות. מקור המצווה הוא מהפסוק "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כ"ג-מ'). פרי עץ הדר הוא האתרוג.

סוגי האתרוגים

החוקרים, הרב ד"ר ארי זיבוטפסקי, מומחה לחקר המח ודר ארי גרינספן, רופא שינים, אשר עוסקים בחקר צמחי ארץ ישראל המקראיים, סקרו את ארבעת מיני האתרוג במקור ראשון ^[1]. הם דנים בתכונות של סוגי האתרוג המוכרים לנו, בהתאם למסורות שבעל-פה:

• אתרוג ארץ ישראלי
• אתרוג מרוקאי
• אתרוג איטלקי - יותר מדוייק ממחוזות "קלבריה" ו"סיציליה" בדרום איטליה
• האתרוג התימני

לדעתם, המומחה לצמחי תנ"ך, פרופסור יהודה פליקס, בדעה כי האתרוג המקורי הוא האתרוג מרוקאי הגדל ב"הרי האטלס". האתרוג מלא מיץ וטעמו כטעם הלימון, כפי שנדרש בהלכה. יחד עם זאת, לעיתים הוא אינו מכיל גרעינים ו"חדרי גרעינים" בניגוד לנדרש. המחברים מצטטים את מכתבו של הרב בנימין קלוגר מברודי, משנת 1891, המספר כי אביו, הרב שלמה קלוגר,פוסק חשוב בעל השו"ת "האלף לך שלמה" נהג לברך עליהם.

האתרוג התימני

באתרוג התימני קיימים הסימנים התלמודיים. מסביב לגרעינים קיימים חללים קטנטנים שמתאימים לתיאור "חדרי הזרע" בתלמוד. הם גדולי ממדים, ללא מיץ ובשרם עבה ביותר.

מתושבה המצוטטת כאן עולה כי החזון איש:"מפורסם מתלמידיו, וכן נדפס בשמו שכשר הוא לברכה, כי אין בו שום חשש פקפוק, שמהותו הפנימית מעידה עליו שאין לו מיץ. ורבים מסרו לי שהחזון אי"ש אמר בלשון, "אין יותר כשר מאתרוג תימני".מעלת האתרוג התימני.

באותו אתר מוצגת שאלה נוספת: האם בני ק"ק אשכנזים וספרדים יכולים לצאת ידי חובה באתרוג תימני אף על פי שאין להם מסורת בידם?

תשובה : אין בזה פקפוק, וזהו גם כן דעת החזון אי"ש שהמליץ לקחת כאמור לעיל בתשובה לשאלה א'. ועוד שמעתי מאחד מראשי הישיבות שליט"א, כי הגרי"ז מבריסק היה מחשיב ביותר מכל האתרוגים את האתרוג התימני, וכן נהגו בניו אחריו. וכן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל היה לוקח רק אתרוג תימני, כמו שכתוב בספר תולדותיו. וכן פשט המנהג אצל רבים מיראי ה' מכל קהילות ישראל ספרדים ואשכנזים.

כשרות האתרוג

הרב יגאל הדיאה ממכון התורה והארץ דן בנושא בדיקת האתרוג בזכוכית מגדלת וכותב:

שאלת היחס לשימוש בזכוכית מגדלת לענין כשרות האתרוג - נוגעת בשני דינים: פסולי מראות ופסולי חסר. * פסולי מראות כיצד ? כגון שנראו באמצעות זכוכית המגדלת נקודות זעירות על חוטמו של האתרוג, שצבען שחור או לבן (מראה פסול) - האם יש להחמיר ולפסול על סמך המגדלת, משום ששינוי מראה בחוטמו - בכלשהו? מאידך, נקודות שנראות לעינינו שחורות ואילו בהגדלה מתברר שהן חומות (צבע כשר), האם יש להקל על סמך הזכוכית המגדלת?

• פסולי חסר כיצד? אתרוג שניקב ונחסר ממנו, שאנו נוקטים שפוסל בכלשהו האם חיסרון שנראה רק בהגדלה פוסל את האתרוג? וכן נקב הנעשה מחמת קוצים, שנהגו להכשיר אם קרם עליו עור ובשר בכולו (רמ"א סי' תרמח סעי' ב), האם ניתן לסמוך על זכוכית מגדלת על מנת לברר שכל הנקב הגליד, ולהכשיר או לברר שלא הגליד כולו, ולפסול?

והוא מסכם: "יש לבדוק את האתרוג בראיה שטחית על מנת לוודא שאין בו שינוי מראה, ובראיה עיונית יותר על מנת לוודא שאין בו נקב וחיסרון אך אין צורך להתבונן בזכוכית מגדלת. אם יש ספק שמא יש בו חיסרון, אפשר לברר את המציאות ע"י זכוכית מגדלת כדי להגיע לראיה השוה לראיית חדי הראות."