ירושה

הגדרה

נכסים עוברים מהמת אל יורשו (הסוגיות בבבא בתרא פרק ח).

בערך זה נדון בהעברת הבעלות מהמוריש ליורש. בגדרי בעלות היורשים על הנכסים קודם שחלקו ע"ע תפוסת הבית.

מקור וטעם

מקורו מהפסוקים (במדבר כז-ח והלאה) "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת וגו'".

בטעמו כתב החינוך (ת ד"ה משרשי המצווה) שסילוק גופו של האדם אינו סיבה להפסיק את זכויותיו הממוניות, ולכן ממונו מתפשט מאליו לגוף המשתלשל ממנו (בנו או בתו) או אל הקרוב אליו.

במהותו ידועה החקירה האם הנכסים עוברים מהמוריש ליורש (כקניין), או שהיורש נחשב כאילו הוא עצמו המוריש (קובץ שיעורים ח"ב יב-ה: בן - קם תחת אביו וכאילו אביו חי, שאר יורשים - כקניין. רוח אליהו יא. צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה ירושה (אותיות לה לז)).

הנכס

הנכסים הנקנים הם כל הנכסים.

דבר שאינו ברשותו, כגון חפץ שנגזל מהמוריש ונמצא ביד הגזלן, עובר בירושה (רמ"ה בבא בתרא קמב: אות לב).

חוב שחייבים למוריש (כגון שהמוריש הלווה בחייו) עובר בירושה (שו"ע חו"מ רעח-ג).

איסורי הנאה נחלקו הראשונים האם עוברים בירושה (ר"ן נדרים מז: יורשים, רשב"א בבא קמא קט: לא יורשים).

מעשר שני יש בו ירושה, ולכן היורש שפודהו מוסיף חומש (קובץ שיעורים בבא בתרא שעג).

בהקדש הסתפק הקובץ שיעורים (בבא בתרא שעג) האם יש דין ירושה, שאע"ג שהוא ממון גבוה, אפשר שגוף הדבר הוא שלו, ורק דין ממון שבו הוא של גבוה, ולכן א"א למוכרו אך יש בו ירושה, כמו מעשר שני.

נשבע לתת מתנה לחבירו ומת המקבל - הקצוה"ח (רז-ט) חידש שבנו של המקבל יורש את המתנה, אך תמהו עליו, שהרי השבועה לא מקנה את המתנה למקבל, ואם כן כיצד יורישה לבנו (קובץ שיעורים בבא בתרא שעד. וכן הט"ז שהובא בב"ש קיד-ט כתב שאין בזה ירושה).

עבד עברי כשאין בן, אמה עבריה, נרצע ונמכר לעכו"ם לא עוברים בירושה (קידושין יז:). ובטעם לזה ביאר הקונטרסי שיעורים (טו-ד) שעבד עברי אינו שייך ממש לאדון כשאר חפצים^[1].

נכסים שהמת צריך אותם, כגון תכריכים, לא פקע קניינו מהם, שכל דין ירושה נאמר רק על נכסים שאינו צריך (קובץ שיעורים ח"ב יא-א,ב, גרש"ש בבא מציעא כו-ו ד"ה אמנם).

מותר המת, דהיינו ממון שגבו לצורכו ונותר, שייך ליורשיו (משנה שקלים ב-ה). ונחלקו הראשונים והאחרונים האם זו רק מצווה, או שזו ירושה ממש, שכיוון שגבו לצורך המת קנה המת ומוריש לבניו (דן בזה קובץ שיעורים בבא בתרא תסג).

פרטי הדין

דעת אינה נצרכת לירושה, אלא יורש גם בעל כורחו של המוריש (בבא בתרא קכו: במשנה) וגם בעל כורחו של היורש (מהר"ח אור זרוע קכא, ספר הישר לג).

בזמן הקניין יש שלוש שיטות:

א) בגמר מיתה.

ב) מייד לאחריה (קובץ שיעורים קידושין קלז חקר בין שני הצדדים הללו).

ג) לפני גמר מיתה, עוד בחיי המת (קצוה"ח רנ-א, דן בדבריו פרי משה קניינים מב-ג ד"ה ובעיקר וד"ה ובזה).

מת שקם לתחייה חידש הקובץ שיעורים (ח"ב יב-ה) שהוא יוציא את נכסיו בחזרה מכל מקום שימצאם (היורשים שירשו ממנו והקונים מהם).

הקונה

קטן יורש (תוס' כתובות יא. ד"ה מטבילין).

גוי יורש (קידושין יז:).

ירושות שונות

בכל הירושות הבאות חקרו האחרונים, כדלקמן:

ירושת משמוש (שכאשר אין קרוב חי, הקרוב ביותר החי הוא היורש) - הירושה עוברת מהמוריש ישר לחי, או מהמוריש למת וממנו ליורש^[2] (עיון בלומדות ג, קובץ שיעורים בבא בתרא שלג).

ירושת אח - הירושה עוברת מהמוריש ישר לאחיו, או מהמוריש לאב וממנו לאח (משמוש) (מחנה אפרים זכייה ומתנה מ. פרי משה קניינים מג-י בדעת הרשב"ם: ישר, אך במקרה שיש נפק"מ יורש דרך האב).

ירושת בכור - מדין ירושת בן, או דין נפרד (שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קעה).

ירושת בן את אימו - כדין ירושת בן את אביו, או דין נפרד (משום שבאביו הוא מדין ירושת משפחה, אך באימו - משפחת אם אינה קרויה משפחה) (חידושי ר' שמואל בבא בתרא עמוד קמ).

ירושת בן הבן שיורש את סבו בטענת "מכח אבוה דאבא קאתינא" - משום שהוא במקום אביו ממש, או שמקבל את זכות הירושה של אביו (קובץ שיעורים בבא בתרא שנ).

ירושת בעל - מדין קורבה, כשאר ירושות, או מזכויות וקנייני הבעל באשתו (חידושי ר' שמואל בבא בתרא עמוד קס). ותוס' (בבא בתרא קיג) כתבו שטעם לירושה זו הוא משום שנחשבים לבשר אחד.

ולדעה שירושת הבעל דרבנן חקרו האם היא ירושה ממש, או רק מדין הפקר בית דין (קובץ שיעורים כתובות שב).

ראה גם

[[מיתת האדון (בעבד עברי)]]

מיתת הבעל

מצווה לקיים דברי המת

[[מתנת שכיב מרע (בשאלה האם יש קניין למת דנו בערך בעלות בסעיף "אנשים" ד"ה מת), תפוסת ]]הבית.

הערות שוליים