כאן נמצא כאן היה

הגדרה

כשיש ספק היכן הדבר נולד, תולים שהוא נולד במקום שהוא נמצא כעת, ולא קודם לכן.

לדוגמא, אשה שנמצאו בה מומין לאחר שהתארסה, תולים שנולדו בה ברשות הבעל משום שברשותו נמצאו, ולא ברשות האב (שב שמעתתא ב-ד).

מקור וטעם

בטעמה הביאו ראשי הישיבות שלוש אפשרויות:

א) הקובץ שיעורים (כתובות רסו רסז) דן האם היא הכרעה בפני עצמה.

ב) או שהיא רק מבטלת את החזקה דמעיקרא.

ג) ר' שמואל (בבא בתרא ח"ב פרק ב סח) כתב שלא מכריעים שהגיע מכאן ולא ממקום אחר, אלא שאיננו צריכים כלל לחשוש לאפשרות שבא ממקום אחר.

לגבי ודאותה, היא דין ודאי (ולא רק ספק שהתורה התירה) (אורים ותומים קיצור תקפו כהן עט (מג: באמצע טור ב בדפיו) בשם הרא"ה והב"ש אה"ע לט-יא).

בדינים שונים

באיסורין פשוט שנאמר כאן נמצא כאן היה.

בממונות - עיין לקמן בסעיף "חוזק" ד"ה מוחזק.

פרטי הדין

בקניין, כשהמוכר והלוקח מתדיינים, נחלקו הראשונים האם בודקים ברשותו של מי נולד הספק (רי"ף ורמב"ם), או שבודקים האם עשו מעשה קניין (רא"ש וטור).

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה^[1].

רוב, כאן נמצא עדיף ממנו (רמב"ן בבא בתרא כד. ד"ה אבל).

חזקת הגוף עדיפה מכאן נמצא כאן היה (שערי יושר ב-יג סוף ד"ה ורב אשי. אורים ותומים קיצור תקפו כהן עט (מג: באמצע טור ב בדפיו) בדעת הטור, ומשמע מלשונו שקצת מסתפק בזה), אך כשחזקת הגוף אינה גמורה הולכים אחר כאן נמצא (שערי יושר שם תחילת ד"ה אמנם).

מוחזק - הנימוקי יוסף (יבמות קטו: ד"ה אביי) כתב שכאן נמצא לא מועיל בממונות אלא רק באיסורין^[2]. ונחלקו האחרונים בפירוש כוונתו:

א) הנודע ביהודה (מהדורא קמא אה"ע לו ד"ה והנה בממון) פירשו שכאן נמצא לא מועיל להוציא ממון, אך להחזיק מועיל.

ב) השב שמעתתא (ז-יז) פירש שלא מועיל אפילו להחזיק, אלא מועיל רק לענייני תרומה וקודשים.

כאן נמצא בצירוף חזקת הגוף מוציא ממון מהמוחזק (שערי יושר ב-יג (תחילת ד"ה והנה) בדעת רש"י ותוס').

הערות שוליים