תלמוד
|
|
התלמוד הוא הוא פירוש המשנה. הוא הספר העיקרי שבתורה שבעל פה ונקרא גם גמרא. מכיל דברי אמוראים בהם פירושים והרחבות למשניות, ברייתות ותוספתות, ודברי הגותם. בנוי על המשניות, קטעי משנה שלאחריהם קטעי גמרא.
התלמוד הירושלמי[עריכה]
- ערך מורחב - תלמוד ירושלמי
התלמוד הירושלמי נכתב בטבריה בארץ ישראל. בתלמוד הירושלמי יש יותר מסכתות מאשר בתלמוד בבלי. בידינו נמצא התלמוד הירושלמי על כל סדר זרעים, מועד, נשים, נזיקין (מלבד מסכתות עדיות ואבות) ומסכת נידה מסדר טהרות.
התלמוד הירושלמי מכונה גם "תלמוד ארץ ישראל", "תלמוד מערבא", "תלמוד המערב" או "הירושלמי".
עריכת התלמוד הירושלמי[עריכה]
הסוגיות שבתלמוד הירושלמי נערכו בארץ ישראל במאות השלישית והרביעית. ככל הנראה עריכתו נעשתה לאחר 370 לספירה. עריכתו מיוחסת במקורות לאמורא רבי יוחנן בר נפחא, שהיה מגדולי האמוראים של ארץ ישראל. לפי הרב יצחק הרצוג התלמוד הירושלמי לא נערך כלל, והנוסח שבידינו הוא זה שנלמד בישיבת ציפורי. בעקבות הגזירות פוזרה ישיבת ציפורי וחלק מאמוראי ארץ ישראל ירדו לבבל, והצטרפו לישיבת אביי ורבא.
התלמוד הבבלי[עריכה]
- ערך מורחב - תלמוד בבלי
תלמוד בבלי - נערך על-ידי רב אשי ורבינא בשנת 400 למניינם בקירוב, ועליהם נאמר שהם "סוף הוראה", ומבאר רש"י: "סוף כל האמוראין, עד ימיהם לא היתה גמרא על הסדר, אלא כשהיתה שאלה נשאלת בטעם המשנה בבית המדרש, או שאלה על מעשה המאורע בדין ממון או איסור והיתר כל אחד ואחד אומר טעמו. ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין שלפניהם, וקבעו על סדר המסכתות כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה והשנויה לה, והקשו קושיות שיש להשיב ופירוקים שראוים לתרץ הם והאמוראים שעמהם, וקבעו הכל בגמרא, כגון: איתיביה, מיתיבי, ורמינהי, איבעיא להו, והתרוצים שעליהן - מה ששיירו אותן שלפניהן. ואותן שאמרו לפניהם הקושיות והתירוצין שעליהם לא קבעום בגמרא על סדר המסכתות והמשנה שסידר רבי, ובאו רב אשי ורבינא וקבעום".