באין כאחד

בָּאִין כְּאֶחָד, או "גִּטּוֹ וְיָדוֹ בָּאִין כְּאֶחָד" ו-"גִּטָּהּ וַחֲצֵרָהּ בָּאִין כְּאֶחָד", הוא פתרון לפרדוקס הלכתי, העוסק בחלות פעולה אשר קיומה מבוסס על תוצאתה שלה. פתרון התלמוד הוא שהפעולה שגורמת לתחולה והתחולה עצמה מתרחשות באותו הרגע.

יישומים[עריכה]

אחת הפעמים בהן מתעורר הפרדוקס, היא כאשר אדם נותן גט שחרור לעבדו; על פי הכלל מה שקנה עבד קנה רבו, עבד אינו מהווה ישות משפטית עצמאית ואינו יכול להיות בעלים על שום דבר‏^[1] כיון שכך אין לעבד את האפשרות לקבל את הגט ההופך אותו לאדם חופשי, כי כל עוד הוא עבד כל מה שמגיע לרשות העבד שייך לבעליו. כדי לפתור את הפרדוקס הזה קבעה ההלכה כי "גיטו וידו באין באחד", כלומר, באותו רגע שבו ניתן גט שחרור לעבד ניתנת לו גם "ידו", היכולת המשפטית להחזיק דברים, וכך יכולים עבדים עבריים להשתחרר.‏^[2]

פרדוקס דומה אשר ניתן לו בגמרא אותו הפתרון קיים גם בגירושין, במקרה בו אדם זרק גט לחצר הנמצאת בבעלות אשתו. כעת, הואיל וּלְבעל יש קניין פירות בנכסי אשתו, לא תוכל האישה לקבל את הגט. אותו פתרון ניתן גם במקרה זה וגט האישה וחצרה "באין כאחת" וכך ניתן לגרש גם באופן זה.

פרשנות[עריכה]

לדעת הרב אריה לייב הלר ניתן להשתמש בכלל "באין כאחד" רק בשחרור עבד או בגירושי אישה, אך לא ניתן להקנות על ידי כך. כך לדוגמה, לא ניתן לכתוב שטר קניין ולהניח בחצרו של הקונה כדי להקנות חצר זו עצמה. בגט שחרור של עבד ובגירושי אשה לעומת זאת, אין צורך לזכות בגט ובשטר אלא רק שיהיה מונח בידו, שכן לא שייך לזכות בעל כרחו של אדם, ואילו גט ניתן לכתוב בעל כרחה של האשה.‏^[3]

ייתכן כי ההיגיון שמאחורי דבריו של ה"קצות החושן", טמון בכך שפתרון זה של "באין כאחד" פועל דווקא בגט שפעולתו היא רק סילוק‏^[4] ישות משפטית ששולטת בעבד, כדי להותיר את בעלותו של העבד שעל ידו - שהייתה קיימת גם עד אז - על כנו, ולמנוע את בעלותו של האדון שעל העבד, וחלות זו נוצרת על ידי זה שהגט מגיע לידו של העבד‏^[5]. במקרה כזה יסלק הגט את רשות האדון ויצור מצב שבו העבד ברשות עצמו, אך לעומת זאת לא ניתן ליצור זהות או ישות חדשה על ידי מנגנון של "באין כאחת"‏^[6].

הערות שוליים