שיחה:הרמב"ם והקבלה

הערת עריכה

הערך מכיל בקיאות נפלאה בנושא זה. ומ"מ הוא זקוק לעריכה נוספת, שכן עיקרו ציטוט שמות וציוני מקורות, ואין בו הסברה עמוקה של העניין, כלומר של חילוקי הדעות בין הרמב"ם למקובלים, והתייחסות הדעות השונות (ביחס לידיעת הרמב"ם את הקבלה) לנושא זה.

כמו כן, יש כאן עִרבוב של שתי שאלות: 1) האם הרמב"ם ידע קבלה? 2) האם הרמב"ם הכיר את הזוהר? התשובה לשתיהן איננה בהכרח זהה ודו"ק.

יישר כח לכל העוסקים במלאכה,למאי נ"מ? 02:12, 18 בינואר 2012 (IST)

ביחס לטענה הראשונה, שהערך איננו מלא- האמת כדבריך. אכן, זהו בעיקר לקט ביבליוגרפי. ציבור הגולשים מוזמן לתרום מידיעותיו לגבי הקשר והשוני בין הרמב"ם למקובלים, ועוד. אתן דוגמא קטנה אחת: מושגי הנפש והנשמה, שהסברם ע"פ המקובלים הפוך בדיוק מהסברם אצל הרמב"ם (אצל הרמב"ם נשמה היא החיים, הכח המחיה את האדם, ואילו נפש היא החלק האלקי שבאדם, ואילו אצל המקובלים ישנן מדרגות, מנפש בהמית, דרך רוח ונשמה, שהיא חלק אלוק ממעל, עד לחיה ויחידה).

ביחס לטענה השניה, שהערך כולל שתי טענות שאינן בהכרח בעלות אותבה תשובה. נכון. יתכן שהרמב"ם הכיר את החכמה הפנימית, אך לא ראה את ספר הזוהר. אך ודאי שאם הוא ראה את ספר הזוהר הוא ממילא הכיר את הקבלה (שהזהור הוא החלק העיקרי והבסיסי שלה). אז נכון, יש כאן מקום לדיוק בכל מקור ומקור (במקורות השוללים בלבד) האם מדובר על הזוהר באופן פרטי או על כל תורת הקבלה, אך באופן כללי לדעתי שתיהן יכולות לדור בחדא מחתא, מפני שהן קשורות בקשר בל ינתק, ואף אם נאמר שהרמב"ם ראה ספרי קבלה שונים אך לא את הזוהר, זה אומר שאת הקבלה בצורה שאנו מכירים כיום (אפילו עוד לפני גילויי האר"י) הוא אינו מכיר, כיוון שבסיסה של הקבלה הוא הזוהר, והמקורות הקדומים (כדוגמת ספר יצירה, ספרא דצניעותא, ספרי היכלות ועוד) פחות בעלי מרכזיות כמו הזוהר. לכן, אם מישהו רוצה הוא יכול לחלק את הקטגוריה של הסוברים שהרמב"ם לא הכיר את הקבלה לשתי תתי-קבוצות, אך נראה לעניות דעתי שאין בכך צורך.

בברכה, אריאל ביגל נ"י 13:40, 13 באוגוסט 2012 (IDT)

ב.

כמו כן השמטתי את הפיסקה:

שיטות הסותרות את עצמן

שיטת הרב צבי יהודה הכהן קוק בענין זה לא ברורה. מצד אחד, אמר בע"פ לתלמידיו בתשובה לשאלה זו ששאלו הרב ירחמיאל וייס ראש ישיבת ירושלים לצעירים (מובאת בספר "רביבים- גדולי ישראל ודמויות מופת" מאת הרב אליעזר מלמד), כי "ישנן הרבה דרכים להגיע למעלה", כלומר, אפשר להגיע למדרגות גבוהות של דבקות וכד' גם בלי ללמוד קבלה, אלא ע"י חקירה שכלית, וכן היה עם הרמב"ם (ומובא כך בשמו בכמה מקומות נוספים). לעומת זאת, בספר "מתוך התורה הגואלת" חלק ד' עמ' רג (ובעוד מקומות) מובא בשמו שהרמב"ם כן ידע קבלה, שלא כשיטת אביו (לעיל).

ראשית, גם ב'גדול שימושה' (משם ציטט ב'רביבים' הנ"ל) מזכיר הרצ"י שבעל התניא סבר שהרמב"ם ידע נסתר, רק שמלשונו הבין שהרצ"י עצמו איננו סובר כך, ולכן שאל אותו ובמענה לשאלתו הרצ"י אמר אחרת. למיטב זיכרוני, ב'מתוך התורה הגואלת' ג"כ מופיע אותו ציטוט בשם בעל התניא, אלא שהשומע[ים] לא שאל[ו] אם גם הרב [- הרצ"י] סובר כך.

כמו כן, ההשערה שהרצ"י יחלוק על אביו היא בלתי-סבירה. בכלל מוטב שלא להניח בערך 'שיטות הסותרות את עצמן'.

מנימוקים אלו ואחרים החלטתי להשמיט את הפִסקה הנ"ל. אקווה שהחלטתי מקובלת על דעת הקוראים,למאי נ"מ? 02:25, 18 בינואר 2012 (IST)

לדעתי, אולי ניתן לנסח כותרת מכובדת יותר (ניסתי למצוא ולא הצלחתי, אם מישהו ימצא זה יהיה טוב), אך ברור שיש בזה אמת. אמנם הרצי"ה הזכיר את שיטת בעל התניא (אמנם לא מצאתי זאת בכבתיו, אשמח אם מישהו יראה לי), אך בפירוש ציין שכשם שלא ניתן לומר שהרמב"ם לא האמין בשדים כך לא ניתן לומר שהוא לא למד את הקבלה, אלא שהוא הבין שבשביל הרבים, שלא כולם מתאימים ללימודי פנימיות, אין להכניס לכתביו ענייני קבלה, אך בפירוש אמר שהרמב"ם הכיר את הקבלה ולמד אותה. ולכן, בהכרח שיש כאן שתי שמועות סותרות משם אותו רב.

כמו כן, לא מופרך לומר שהרצי"ה יחלוק על אביו (ויש לי מספר ראיות לכך), בושאי אם אתה רואה שכך הביאו תלמידיו בשמו.

בנוסף, בכותרת זו ישנה גם דעת החיד"א (שכרגע אינני מוצא את המקור השני הסותר, אך בוודאות אני יודע שהוא קיים ובעז"ה אמצאנו), ולכן, גם אם הוחלט שאת הרצי"ה לא שייך להכניס בכותרת זו, עדיין אין להסירה בשל כך.

בברכה, אריאל ביגל נ"י 13:31, 13 באוגוסט 2012 (IDT)