בינה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
ההכרה המחדשת, המולידה דבר מתוך דבר, המסמנת את יסוד החיים בכח הדעת [עפ"י ר"מ קלד]. יסוד הבינה[1]- הבנת דבר מתוך דבר. כלומר לא מתוך ההסתכלות הבהירה הראשונה לבדה שהיא באה מתוך הברק הרוחני של ההופעה העליונה, עצם יסוד החכמה, אלא מתוך השיפוט ההדרגי הבא מתוך נתוח הגיוני של הוצאת דבר מדבר, מושכל ממושכל ומשפט ממשפט [ע"א ד יב יב]. ההבנה וההצטיירות המושכלת [מא"ה ב קלג].
כח הבינה
ציור השכל השופט [ל"ה פרק כה]. ע' במדור זה, תבונה. ושם, חכמה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, בטח אל ד' בכל לבך ואל בינתך אל תשען.
הערות שוליים
- ↑ בא"ק א נז: "כמה גדול הוא הערך המבדיל שבין חכמה לבינה. החכמה מקורית היא, אינה צריכה לקחת את יצירותיה מנושאים זולתה, היא מוצאה את מעינה המתברך ומתגבר, עולה ומפכה תמיד, מתוך תוכיותה, ובינה היא בינת דבר מתוך דבר, צריך איזה דבר תמיד לבא, להזרע, להכנס אל החוג, עד שיאירו החיים, חיי הבינה".