חסידות
|
כשרון אמנותי נפלא המבסס את רוח האדם בכללו ומעמידו על עמדתו העליונה, שהוא שואף אליה בפנימיות תכנו [עפ"י א"ק ג שמו]. דבקות אלהית, (ושייכות ל)חכמות רוחניות עליונות מופשטות [עפ"י שם רז]. התעמקות קדושה בהכרה בהירה של הבינה והמדע הרוחני המזהיר. יסודה אהבת החסד, שאיפת ההטבה המוחלטת כשהיא מתגברת בלב, עד שהיא נטבעת בטבע הנפש [עפ"י ע"ר א קפז־ח, קצז]. התעמקות קדושה המביאה לידי הבעה גלויה את יסוד ההארה הצפונה, המתגלה בהתגלות מצערה לפי הערך, בפי עמו (של התהלה) [עפ"י ע"ר א קצז]. הנטייה אל הטוב והצדק [עפ"י פנק' ב סז (ל"ה פרק טו)].
החסידות הטהורה
אהבת חסד במלואה [א"י סד].
חסידות, יסודה - יסוד תמימות העבודה והחסידות האמיתית - שהשלימות הפרטית ותשוקתו אליה לא תתפש מקום כלל לעומת חשקו בשלימות הכלל [ע"א א ג נא].
החסידות ענינה
לעשות נחת רוח ליוצרו [מ"ר 275].
שורש החסידות האמיתית
ההנחה האמיתית של כל דבר ע"פ תכונתו האמיתית בתכלית היושר והתיקון, עד שלא תמצא הפרעת סדר מפני כל רוח ונטיה אף כחוט השערה [ע"א א ה צא].
מדת החסידות הגדולה
◊ יוצאת מתוך בינה אלהית עליונה ותכופה [א' נג]. חסידות - החסידות המעשית - ההתגשמות של קרבת אלהים בחיים בפועל [א"ק ג שיא]. ע"ע מעשים של קדושה שהחסידות המעשית מתלבשת בהם וכו'.
יסוד תמימות העבודה והחסידות האמיתית
שהשלמות הפרטית ותשוקתו אלי' לא תתפוש מקום כלל לעומת חשקו בשלמות הכלל. <ואיש כזה שקנה לו השלמות הזו ביושר שכלו וטבעו, הוא החסיד האמיתי ההולך בעצת השכל ולא ע"פ הרגש של אהבת עצמו> [עפ"י ע"א א ג נא].
ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, חסיד.