רבי מאיר

שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו הי' יכול ללמוד תורה מפומי' דאחר, כי הי' יכול להוציא תועלת גם מהדבר היותר מזיק. <על כן כתוב בתורתו כתנות אור, תחת עור המחשיך, וטוב מות, שהי' יכול גם כן מעומק הרע להוציא מקור חיים>, והחיים הללו שהכוחות הרעים הם נהפכים בהם לטוב, הם גבוהים בערכם מאד, מפני שיש בהם חוזק גדול ועמוק. אמנם לא הכל יכולים לבא למדה זו, ליכולת להפוך מושכלות עיוניות לצד הטוב, על כן נסתמן מכל מקום בשם אחרים לגבי שאר בני אדם שלא יוכלו לקנות מדתו הגבוהה שאינה הולמת להם [עפ"י קבצ' א צג]. "הא משיחכון" - (שנאמר על רבי מאיר ^[1]- הארת נשמה ממערכה כזו שהעולם יעלה עליו אחרי שכבר אורו של משיח יזרח והרשעה כעשן תכלה [אג' ג פז]. הארתו של משיח, שתורתו יכולה ומוכרחת להתפשט על כל קהלות גויים וסדרי ממשלותם, ועל כל ארחות החיים והבלטות פרטיהם עם כל מילוי העז וההוד שבהם [א"ק ג שסז]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אשכח תמרי אכל תחלא ושדא שיחלא לברא. ושם, רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק.

הערות שוליים