מילון הראי"ה:בן (בעבודת ד' לעומת עבד)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
- ערך זה עוסק בבן (בעבודת ד' לעומת עבד). אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך בן (פירושונים).
(בעבודת ד' לעומת עבד)
מדרגה גדולה של עבודה מאהבת ד' האמיתית, מדבקות נפש עמו [עפ"י מ"ש רעה]. מי שעובד ע"פ דרך השכל [מא"ה ג קצט]. (מי שלו) נטיה טבעית של קדושת הנפש הצמאה אל ד' ואל דבר קדשו [עפ"י פנק' ג קצז]. מעמד טבעי כזה שמצד עצמו יחשק כבר בההנהגה היותר שלמה ומתוקנת, וזה בא אחר עמל גדול וידיעה שלמה בהשכלת החיים. כשהציור הפנימי התרומם, התרחב והתעמק בעומק היותר נעלה עד כדי להרגיש יפה את כל הקוים היותר דקים הנמצאים בענפי החיים וכל הסכסוכים שנמצאים בהם, והוברר לו שמטרתו חזקה ובינתו ברורה שיבחור תמיד את הטוב, כשבא לעלמא דחירו [עפ"י פנ' קה]. ע' במדור זה, שר, כשר לפני המלך.