מילון הראי"ה:גדול (כינוי) (אדם גדול)

(תאר לאדם) - מורה שידיעתו ועומק עיונו הולכים על צד הגבוה שבעניני הידיעה האלהית [ע"א ב ו יט]. בעל רוח גדול, בעל נשמה גדולה, בעל קדושה, בעל כלליות, בעל נצחיות, המתרומם ומתעלה מעל חיי יום־יום והגבלות החמר אל גדולת הרוח וכלליות החיים, מחיי שעה לחיי עולם, בעל גדלות של הכרה והרצון כאחד, של המדע והמוסר כאחד ביחוד. חכם, ה"חכם" התנכ"י [עפ"י צ"צ א כ]. ע' בהגדרות המבוא למדור זה, אישיות, ניכרת מעלתה, גדולתה ורוממות ערכה. ושם, גודל הנפש. ע' במדור זה, איש גדול. ע"ע גדלות (לעומת קטנות באדם).