מילון הראי"ה:הקשבה (מדת ההקשבה)

יסוד שמיעת האוזן הרוחנית, הערך הפנימי של אובנתא דליבא, מקור האור של ההזרחה הראשית שבאה בהברקת הנשמה בתור זוהר מתנוצץ שאי אפשר שיצויירו על ידו תוכנים מקוצבים הראויים לבוא בסימוניות של אותיות. יסוד הקשר של תפילין, אור הבינה העליונה שזהרורית עליונה מתנוססת שם, ולא אותיות הראויות להיות נגלפות באיזה חיטוב וחקיקה [עפ"י ר"מ קעט].

הקשבה פנימית עליונה

הקשבה הבאה ממקום היותר עליון, בעצמותו של האדם פנימה, הנחלקת לשני צדדים: ההקשבה הימנית - המוכשרת להאזין ממרחק את כל האור, החסד והעדינות האצילית של המחשבות היותר עליונות, נמסרים הם ע"י גילוי חפץ הנשמה אל הצד של הנשמה, המוכשר לפעול בפועל בחיים ובמעשה, את התמצית של המגמות העליונות. ו ההקשבה (השמאלית) - הבאה מארץ מרחק של גבול המעשה, הרוכשת לה תוכן עליון חדש מה שלא ימצא בממשלת הרוח לבדה, נמסרת היא ע"י כח ההקשה אל הצד הרוחני העליון [עפ"י ע"א ד ו עב]. ע' במדור זה, "פאה ימנית". ושם, "פאה שמאלית". ושם, גלגול. ושם, חושים עליונים.