מילון הראי"ה:חתירה (כינוי)

ענין תשובה, בפרט שבירת התאוה, הוא מפני שהקב"ה שיתף דין ורחמים בבריאת העולם ועי"ז תוכל להתקיים, אך הבעל עבירה שעשה כ"כ שלא מהשורה (עד) שאין ראוי להתקיים גם על ידי שיתוף מדת הרחמים, ע"כ תשובתו שיפרוש מתאוה ויוכל להתקיים ע"י מדת הדין ג"כ, אז הוא מתקיים גם באופן שעלה כביכול במחשבתו, ומגיע למקור התשובה קודם שנברא העולם. והנה גם כסא הכבוד שם ג"כ הוא באופן שיתקיים במה"ד, אך כ"ז כשלא החטיאו את הרבים, א"כ להבא כשישוב יתנהג באופן שהיה אפשר לעמוד גם במה"ד והוא רפואתו, אבל במחטיאים את הרבים והמה עומדים ברשעם אין מקום לזה. והנה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד הוא בזה שיוכל להתקיים גם כענין המחשבה שקודם בריאת העולם. אבל במחטיאים גם זה לא די, ע"כ הוצרך לחתור, פירוש שלא כשורה, ונתקבל. מפני מדה"ד שלא היה יכול לעמוד עדין במדת הדין [מא"ה א קלז]. התגלות הרצון העליון באיתערותא דלעילא ודמעיקרא של חן וחסד ורחמים פשוטים וגנוזים בשתוף מדת הדין, שמקודם הבריאה [צ"צ קמג].