מילון הראי"ה:עם הארץ (כינוי)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
מי שלא יאבה לטהר הנאותיו הבהמיות, וישים אותם עם כל גסותם תכלית לעצמם [ע"א ב ז יז]. אדם שהכנה למודית כבר ישנה בו, אלא שהיא חסרה פתוח [עפ"י ע"ר א קפז]. אדם ישר ההולך רק אחרי רגשות לבבו ולא התרומם ללכת כפי התעודה השכלית [ע"א ב ט רה]. אדם שהוא שלם במדותיו הטבעיות ולא בעיוניו[1]העומד באמצע בין מדרגת בור למדרגת ת"ח [עפ"י ע"א ב ז לט].
הערות שוליים
- ↑ עם הארץ, אדם שהוא שלם במדותיו הטבעיות ולא בעיוניו - רמב"ם, פיה"מ, אבות ה משנה ז "ועם הארץ הוא איש שיש לו מעלות המדות אבל אין לו מעלות שכליות רצוני לומר, שיש לו דרך ארץ ואין בידו תורה". ובהקדמת הרמב"ם למשנה "ומה טוב אמר האומר, לולי המשתגעים נשאר העולם חרב. וכו'. וכן כל תענוגי העולם הם הוללות וסכלות גמור, אבל הם סבה לישוב העולם. ועל כן קראו חכמים ע"ה, מי שאין לו חכמה, עם הארץ. כלומר, לא נמצאו כי אם לישוב הארץ. לפיכך הם מיחסים שמם לארץ".