מילון הראי"ה:שבועה (של ד')

הבעה קדושה, המחברת את הבטחון (הברית), עם האידיאליות המנודבת (החסד), המאחדת בכח העליון את כל הכחות הפועלים באור החיים, את הראשית ואת האחרית, יחד עם כל הממצעים ומתווכים ביניהם, לאגדם באגודה קדושה אחת [ע"ר א פג־ד]. תכונה מתגלית הכוללת את כל הופעת המעשים והמשכת החיים בעולמים ובברואים לאין קץ [שם צה]. הבעה קדושה המשלבת את שני הכחות הנפלאים, הראשית והאחרית, המחשבה האצילית והמעשה המתוה את העולם והחיים, ומחדירה ומבקיעה את הודאיות בכל המסלות, האספקלריאות, הממוצעים [עפ"י שם פד, א"ק א רז]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ברית עולם. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, פרצופים, "אבא יסד ברתא".