מילון הראי"ה:כפרה (כפרת־)

המעצור של כל פרץ בשטף החיים, והפיכת כל הכוחות הגנוזים, אשר יוצאים לפעמים בצורה של קלקול והריסה, הממיטים חרפה על נשמת האדם ואור קדושתו -לכוחות נשאים, שביכולתם הוא העז לעצור כל ענין רע ולפעול את המפעל של החיים האלהיים הטהורים במרוצתם, זהו יסוד הכפרה בצורה שנוטה לבטוי של כופר וכפורת [עפ"י ע"ר א קכח].

התכפרות עוונות[עריכה]

התעלות ניצוצי החיים שירדו, התרוממות הכוחות הירודים וההרגשות והרצונות, המחשבות והמעשים, הנגררים עמהם, עד כדי הימחקות רישומם והתהפכותם לזכות [עפ"י שם תז־ח]. ◊ הכפרה באה ביחש לקלקול הרצון, המבטל את קשר האהבה, ומביא זעם ומשטמה תחת נעימות האהבה. מתוך הוספת החדוש של ההופעה התדירית של קדושת הנשמה, עובר הרושם הזה, ובמקום רוח של זעם בא רוח של נעם, מלא רגשי אהבה וחבת קדש, וממלא את כל הפגם אשר החסיר הרוח הזועף במרירותו, ורגשי הזעם, המתפרצים להרס מעשי, נשארים טמונים במעמקים, ששם אינם פועלים כ"א את המפעל הזועם הראוי, הפועל לסור מן הרע. ונטיה זו היא כמו כופר על הרצון אשר נתפרץ לקלקל, להוציא את המפעל הרע אל הפעל, וגם הוא מכסה וחוצץ כמו כפורת, בעד הנטיות הטמונות, שלא לפעול את הפעולות המהרסות, כי אם להחליף את צביונן ע"פ הוספת כח האור האלהי, הבא ממקור הרחמים על שורש הנשמה האצילית, רק להרבות עז הקדושה ואור החיים הטהורים, בעולם ובנפש, והעוון מתכפר [עפ"י שם קכו־ז].

קדושת הכפרה[עריכה]

השבת הנפשות לקדושת מקורן [עפ"י שם קעא].

חק הכפרה התדירית[עריכה]

העלאת כל ערכי החיים למקור התמידי של תכונת חייהם [עפ"י שם קנד]. ע"ע מחילה. ע"ע סליחה. ר' מחילה סליחה וכפרה. ע' בנספחות, מדור מחקרים, מחילה סליחה וכפרה.