מילון הראי"ה:תם (כינוי) (איש תם)

בלא חסרון ודופי בקדושת נפשו הטבעיית והקנויה [מ"ש ריג]. בלא שום צד מדה רעה בעולם [שם רסט]. כשמשלים גם הנהגת גופו בעבודת ה' למעלה מהטבע. כי עיקר הטבע פועל בגוף האדם, אבל הנשמה והשכל אינן נגדרים תחת חוקי הטבע, ועל ידי כן מגיע השכל לנבואה ברצון ה' ית' יותר, ומי שמנהיג הנהגת גופו ע"פ הטבע לבדו, לא ע"פ השכל שהוא למעלה מהטבע, אינו נקרא תם, שהרי הוא מחולק לחצאין, הלך נפשו ונשמתו בהכרח הוא למעלה מהטבע, וגופו מתנהל ע"פ טבע [עפ"י מא"ה ג קפז־ח]. ע' במדור האבות, יעקב איש תם יושב אהלים.