מילון הראי"ה:נשמת אברהם

נשמת אברהם - נשמה גדולה ענקית לכל מלא שאיפותיה, בעלת תשוקה כבירה לחופש ואור, וצער חזק ומכאוב נמרץ על עלבון התבל [עפ"י א' קלה]. אברהם - חסד אברהם - השתוקקות הנשמה לאור החירות העליון, לההתודעות האלהית הבהירה, הבאה רק מתוך הכרה ואהבה, מתוך רוחב לב, מדושן עונג רוחני, שיש בו זעם נסתר על האלילים המדכאים את רוח האדם, מטמטמים את לבו, ומזהמים את גויתו, ומרוב אהבה וחמלה, ומרוב עושר דעת, ויושר מלא טוהר, סולל הוא נתיבות עולמים לגוי ואדם, לקרא בשם ד', ובאהבת אב לבנים, נפגש הוא עם המון גויים, ואב המון גוים יקרֵא. אור מבהיק של האהבה הרעננה של ראש צורים, (אהבה) שלא נתפלגה לפלגי פרטים של כל אומר וחק ומצוה. (מקור איתן) שמרוב כח שפעו וזרם חייו הוא מפכה נחלי אמונה רוממה ונהרי חפץ, עשות חסד וצדקה, נועם דרך ד', וחשק תדירי של התקשרות נשמתית במתק עדן שפעת טהרת דעה העליונה, גבורתה והדר חסדה. כח החיים והטוב עז ואדיר, ההולך ומתפרץ מנשמת נשיא אלהים, לאשר הכל, לרומם ולשגב כל [עפ"י קובץ א תרצג].

אור[עריכה]

החסד של אברהם אבינו - המעין העליון של תביעת הקודש והמוסר הנשא, המעין הראשי של יסוד החסד הנשגב. יסוד משאת נפשו של ראש צורים אברהם אבינו ע"ה. תורת החסד [עפ"י א"ק ג שמג]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ברכת אברהם. ע' במדור האבות, יעקב איש תם יושב אוהלים, אוהל אברהם וגו'. ושם, השליטו הקב"ה על רמ"ח איבריו. ושם, אבות.