מילון הראי"ה:חצונים

מצולת הזוהמא, של הקליטה החיצונית של המהות הסובבת את כל החיים, המוטבעים, המורגשים והמושכלים, המורידה אותם לתהומות של כל זוהמת החמרנות וכל עמקי הרשע הנכרכים עמה. חפצים ונטיות עכורות, שהם בסיס לדעות נפתלות, הפורצות כל מוסדי עולמים [ע"ר א יז]. החיצוניות כשהיא מתגברת בעכירות טומאתה, המשקיעה את החיים ואת כל כחותיהם בזוהמתה של הכמותיות, השוללת את האיכות <הרעיון תוהה אחרי מרחבים כמותיים, והתוכן של מילוי הרצון בא ומתמלא רק משאיפות חיצוניות, "פן תתן לאחרים הודך, ועצביך בבית נכרי". העינים תועות למרחבי החיצוניות הכמותית, שהם מקומות השממון וממלכת התוהו והרשעה>. כל כיעור של זוהמא חיצונית, המתפשטת בפראותה הכמותית [ע"ר א יז־יח].