הר הכרמל

רכס הרי הכרמל כולו מורכב משלושה אזורים גאוגרפיים הנבדלים זה מזה בגאולוגיה באקלים ובצמחיה. החלק המזרחי הוא הר אמיר (הרי אום אל פחם), מערבה ממנו רמות מנשה ובחלק המערבי הנושק למפרץ חיפה הר הכרמל עצמו, המופרד מרמות מנשה על ידי נחל יקנעם. שטחו של הרכס 232 קמ"ר והוא מתחלק לשלוש יחידות נוף עיקריות: בצפון- "הכרמל הגבוה", המתנשא לרום של כ־450-500 מטר וכולל את הפסגות רום כרמל (546 מ') הר אלון (516 מ') וקרן הכרמל (המוחרקה) (482 מ'), במרכז - "הכרמל התיכון", המתאפיין בשטח מחורץ יותר, פסגות הבולטות מעל פני השטח ונחלים מחורצים ופסגתו היא הר שוקף (497 מ'), ובדרום - "הכרמל הנמוך", שהוא מעין רמה נמוכה בגובה של כ־200 מטר מעל פני הים ומתאפיינת בבקעות ושלוחות רחבות דוגמת בקעת מהר"ל ושלוחת הנדיב. שלוחת הנדיב היא שלוחתו הדרומית ביותר של ההר, ומסתיימת בחוטם הכרמל בדרום, ובצוקי חוטם בדרום-מערב, מעל לשפך נחל תנינים.��מדידות שנערכו בשנים האחרונות על ידי חוקרים מהטכניון הראו כי הרכס מתרומם בכסנטימטר אחד בשנה ‏‏ [גאולוגיה הכרמל מאופיין במורדות תלולים ובקרקע סלעית ומחורצת היוצרת ערוצי נחלים עמוקים ומצוקים. הקרקע ברובה עשויה מסלעי משקע מתקופת הקרטיקון העליון אך ניתן למצוא גם סלעים מתקופת הקרטיקון התחתון בחלקו הצפון מזרחי ומתקופת הפליסטוקן בשוליו. אופי הסלעים ועובי השכבות אינו אחיד ומשתנה בין אזורי הכרמל השונים בשל העובדה שבתקופת הקרטיקון עבר אזור הכרמל מהים הרדוד לים העמוק, וכן בשל הפעילות הגעשית שהותירה בו סלעי בזלת וטוף ושינתה את תוואי השטח. תהליך התרוממותו של הכרמל מעל פני השטח החלה ככל הנראה בתחילת תקופת הפליוקן ונמשכת לסירוגין עד היום. במקומות רבים בכרמל מצויים צנירים. אקלים האקלים ברכס הכרמל הוא ים-תיכוני ממוזג והאזור עשיר במשקעים בזכות הקירבה לים התיכון והמורדות התלולים הפונים אליו במערב הכרמל. כמות המשקעים הממוצעת נעה בין 500-600 מ"מ בשנה אך בפסגות (רום כרמל) היא מגיעה אף ל־900 מ"מ בשנה. שלג בכרמל הוא נדיר ביותר, ויורד בעיקר בפסגותיו הגבוהות. הטמפרטורה הממוצעת היא כ-19 מעלות. בשל הקירבה לחוף דומה הטמפרטורה לזו של מישור החוף וגבוהה מהטמפרטורה בהרי השומרון והגליל. הלחות היחסית היא 69% בממוצע רב-שנתי. חי וצומח מבנה הקרקע והאקלים הגשום הביאו להתפתחות צמחיה עשירה בכרמל, המורכבת ברובה מחורש ים תיכוני - אלון מצוי, חרוב מצוי אורן ירושלים ועוד - עצים לא נשירים שהיקנו להר את הכינוי "ההר הירוק כל ימות השנה". בזכות הצמחייה המגוונת היה הכרמל בית גידול טבעי למינים רבים של חיות בר כגון יחמור (המין יחמור פרסי) אייל הכרמל, נשר ואוח שהיו נפוצים באזור. במאה ה-20, כתוצאה מהתיישבות המואצת של האדם בסביבת הכרמל, התפתחות התעשייה, הציד וההדברה, יחד עם שריפות, חלה הידלדלות באוכלוסיית החיות וצמצום במגוון. בשנים האחרונות נעשים מאמצים להחזיר את בעלי החיים לסביבתם הטבעית בהר על ידי הכרזה על חלקים מהכרמל כשמורת טבע ועל ידי מפעלים לאקלום ושחרור חיות בר כמו ה"חי-בר". מספר סוגים של בעלי חיים, ביניהם הנשר והיחמור, כבר חזרו לסביבתם הטבעית בכרמל.