מילון הראי"ה:בטול יצרא דעבירה

בקשו (אנשי כנסת הגדולה) שיקבע הבורא ית' בטבע הנפשות להסכים שכל העריות הן מהמפורסמות המוסכמות לגנות, ואז לא יהיה כח ביצה"ר עוד להטעותו כי הדבר נכון וישר לפניו, <כי הסכמת הדברים המפורסמים למגונה פועלת מאד בטבע>. אך עריות מקריות שע"י התגברות החמריות, דבר זה צריך להחלשת הטבע, ע"כ, כשידעו שאי אפשר לבקש חצי דבר - פלגא מרקיעא לא יהבי - שיהיה שולט בכל עז ורק בדבר עבירה יבטל כוחו, כי הוא נס גלוי תמידי; ע"כ בטלו רק החלק האחד, דהיינו שהועילו להסכים בנפשות ישראל שהעריות האסורות בקרובות הן מכלל המפורסמות לגנות, ועי"ז לא נשאר כח בידו כ"א להכשיל בעבירה מקרית מצד התאוה בלא חשבון השכל, אבל התאוה שע"י חשבון שכל - שיהיו העריות דומות לו כדבר נכון בשכל - זה בטלו - כחלינהו לעיניה (נקרינהו לעיניה) שלא ישאר לו לכלי זיינו כ"א החשק שאין לו עינים ולא השכל, ו אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה - שנעשו מוסכמות לגנות בחק הנשואין [עפ"י פנק' ג רלח].