מילון הראי"ה:מחילה (מחילת ד')

(מחילת ד') - כאשר גוברים הרחמים העליונים על סבלותיו של האור האלהי המוטל בתוך מעצורים, שעי"ז הנשמה מחדשת את אורה, וכחה הרוחני מתגלה בשדרת החיים עם כל הטבעתם החמרית, אז משתלם הקלקול הבא מתוך חוסר האורה, והחוב (של החטא) נמחק. <מושג המחילה מורה על איזה דבר שבחוב חצוני, המוטל לפרעון> [ע"ר א קכו קכז]. ◊ עיקר המחילה היא שתעשה נפשו מוכשרת לקבל האור הטוב של החכמה והצדק כמו שהיתה מוכשרת לזה קודם החטא [ע"א ג ב לט].

מחילה סליחה וכפרה (אלהית)[עריכה]

סליחה היא מצד ערכו המרומם (של הסולח) לבדו, ומצד ענינו של זה שנסלח לו זה נקרא בשם מחילה, והפעולה הפנימית שהיא ביחש לקלקול הרצון, וביחוד זו שהיא באה מיסודה של הקדושה התמידית (נקראת כפרה) [עפ"י ע"ר ב תנב]. ע"ע כפרה. ע"ע סליחה. ר' במדור מחקרים, מחילה סליחה וכפרה.