מצוות קיומיות

הגדרה

מצוות שאין חייבים בהם אלא רק בתנאי מסוים.

לדוגמא, ציצית, שאין חובה להטיל ציצית אלא רק אם לובש ארבע כנפות, וכן שחיטה, שאין חייב לשחוט אלא רק אם רוצה לאכול בשר.

המושג ההפוך הוא מצוות חיוביות, דהיינו מצוות שמחויבים בהם בלא כל תנאי, כגון לולב, מצה, שופר ותפילין. ורוב המצוות הן חיוביות.

מקור וטעם

במהותה חקר השערי יושר (ג-יט ד"ה ואם) האם היא שלילה או חיוב. למשל מצוות ציצית - האם גדרה שאסור ללבוש ארבע כנפות בלי ציצית (שלילה), או שכאשר לובש ארבע כנפות יש מצווה להטיל ציצית כשאר כל מצווה, וכמו מצוות תפילין (חיוב) (בדעת המנחת חינוך: שלילה, דעת עצמו: חיוב).

במצוות שונות

מצוות שנחלקו האם הן חיוביות או קיומיות:

אכילה בסוכה (אתוון דאורייתא יא ד"ה באו"ח, מנחת חינוך שכה-ט [י] ד"ה ואם: בלילה הראשון חיובית ובשאר קיומית, שו"ע או"ח תעה-ז ומשנה ברורה מה).אכילת מצה (שו"ע או"ח תעה-ז ומשנה ברורה מה).

בדינים שונים ==בדינים שונים== בדינים שונים מצווה הבאה בעבירה - כתב המנחת חינוך (שכה-ט [י] ד"ה והנה) שבמצווה קיומית אין דין מצווה הבאה בעבירה, והמצווה כשרה. כגון ציצית, שאין חובה להטיל ציצית אלא רק אם לובש ארבע כנפות, ולכן גם אם גזל ציצית לא ביטל עשה דציצית, שהרי הוא כאילו לא לבש ארבע כנפות כלל. ורק במצוות חיוביות, כגון אתרוג ומצה, שחייב לקיימם, יש דין מצווה הבאה בעבירה וביטל עשה. בדינים שונים אולם השערי יושר (ג-יט ד"ה ואם) חלק עליו וכתב שדבריו היו נכונים אילו גדר מצוות ציצית היה איסור ללבוש ארבע כנפות בלי ציצית (שלילה), שאז היה שייך לומר שכאשר מטיל ציצית בעבירה עדיין אינו נחשב שהיה בלי ציצית. אך אינו כן, אלא שהגדר הוא שכאשר לובש ארבע כנפות יש מצווה להטיל ציצית כשאר כל מצווה, וכמו מצוות תפילין (חיוב), ולכן גם במצווה קיומית יש דין מצווה הבאה בעבירה (וכן השדי חמד ח"ד עמוד 179 הביא שנחלקו אחרונים בשחיטה ונטילת ידיים, והביא חתן סופר דף קא אות יג שלא שייך בזה מצווה הבאה בעבירה כי הטעם לדין מצווה הבאה בעבירה הוא שאין סנגור נעשה קטגור (כך כתב הירושלמי), וזה שייך רק במצוות חיוביות. ומשמע שם קצת שאינו מחלק בין מצווה קיומית להכשר מצווה).

מצוות צריכות כוונה - במצווה קיומית לכו"ע אין צריך כוונה, אך אם כיוון שלא לצאת - לא יצא (ספר המקנה נג-ט ד"ה מלא).

מצוות לאו להנות ניתנו - דנו המפרשים האם יש במצוות קיומיות דין מצוות לאו להנות ניתנו (שדי חמד ח"ד מ-צז עמוד 204)^[1].

הטועה בדבר מצווה במצווה קיומית אין בו דין טועה בדבר מצווה (אחיעזר ח"ג פג-ג ד"ה והיה).

ראה גם

מצוות

הערות שוליים