הבטה (קניין)

==הגדרה== אדם קונה ע"י שמביט בחפץ (הסוגיא בבבא מציעא קיח., בסוגיא זו האריך ספר המקנה לג-יג).

החולקים בדין זה: דין זה הוא רק צד בגמרא (שם), וכן פסקו פסקי התוס' (בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, וביצה כה. ד"ה המקושרין). אך להלכה הבטה לא מועילה (רמב"ם נדרים ב-יט, שו"ע חו"מ רעג-יא).

מקור וטעם

בטעם שמועילה בו הבטה בלי מעשה קניין, ביאר ספר המקנה שהטעם לקולא הזו בהפקר הוא שרק הכנסה (קנייה מהפקר) קלה מהוצאה והכנסה^[1] (לג-יג ד"ה הנה).

פרטי הדין

באופן הקניין, מפורש בגמרא (בבא מציעא ב.) שבראייה בעלמא לא קונה. ונחלקו הראשונים באיזו הבטה כן קונה:

1. לתוס' (בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, ביצה כה. ד"ה המקושרין) קונה כשעושה גם מעשה כל דהוא, כגון שגדר גדר קטן.
2. לרמב"ן (שם ד"ה ואי קשיא לך) קונה בהבטה של שומר, משום שהוא טורח ועל ידו הדבר נשמר.

המקנה

בקניין מהפקר, אך מאדם אחר א"א לקנות בהבטה (בבא מציעא קיח.).

ראה גם

• הפקר

הערות שוליים