וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא

וכי לחינם ספדו הסופדים, חנטו החונטים וקברו הקוברים?

"אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. אמר ליה: וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא. אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר: ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים - מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (תענית ה, ב).

ועדיין יש לתמוה: הרי בתורה מתואר בפירוש שיעקב אבינו מת והסופדים ספדוהו, החונטים חנטוהו והקוברים קברוהו. איזה משקל יש, אם כן, למקרא שהוא דורש נגד התיאור המציאותי הזה?

מכאן למדים אנו, אומר רבי לייב חסמן, כיצד יש ללמוד פסוק בתורה, כאשר חז"ל מוצאים פסוק, הרי זו המציאות האמיתית ביותר. לא חשוב כלל אם מציאות זו מקובלת גם על החוש הגשמי או שהיא סותרתו. אם החוש הגשמי סבור אחרת, מסיקים מזה חז"ל, כי החוש הגשמי טעה. מכיון שהמקרא נדרש על פי מידה מן המידות שהתורה נדרשת בהן, הרי זה כאילו נאמרו הדברים מפי הקב"ה. ממילא ברור, כי רק נדמה להם שמת אבל באמת הוא חי, "ודחנטו חנטייא - נדמה להם שמת אבל חי היה" (רש"י שם ד"ה אף).