יהדות רומא

אתרים יהודיים ברומא

הדרך הראשית (via sacra) ב"פורום רומאנום" בה צעדו שבויי מלחמה יהודים מן המרד הגדול

יהדות רומא היא הקהילה הזרה היחידה ברומא, היכולה לטעון שהיא מקיימת נוכחות רצופה בעיר, יותר מאלפיים שנה. על גדות נהר הטיבר היה קיים היישוב היהודי העתיק ביותר באיטליה ובאירופה. מאז קיימת נוכחות יהודית ברומא, כמעט ללא הפסקה.

המקור הרשמי הראשון לקיום הקשרים בין ירושלים לבין רומא היה בתקופת החשמונאים. בשנת 161 לפה"ס, משלחת מטעם החשמונאים ביקרה ברומא, במטרה לכרות ברית עם המימשל הרומאי. מאז החלה התיישבות של סוחרים יהודים בעיר. החל משנת 69 לפה"ס גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר בעקבות פדיון שבויים יהודים שהובאו לרומא על ידי המצביא פומפיוס בעקבות כיבוש יהודה מידי המלך החשמונאי אריסטובולוס השני . כך נוצרו קהילות ובשלב מסויים נמנו בעיר 12 בתי כנסת. מעריכים כי מספר היהודים בעיר הגיע ל-50,000, עשירית מאוכלוסיית העיר. לאחר נפילת השלטון הרומי עברו היהודים לחסות האפיפיורים. אלה נהגו ביהודים לפי הדוקטורינה הנוצרית: לפיה יש לשמור על היהודים במצב, שיהיו דוגמא למה שקורה לעם שלא קבל על עצמו את "הברית החדשה", דהיינו עליו להיות מושפל ובזוי. בעיר רומא פעלו חכמים יהודים. המפורסם שבהם היא בעל הספר "הערוך" ר' נתן בן ר' יחיאל. בשנת 1555 יצא האפיפיור בהכרזה כי היהודים אינם יכולים לגור יחד עם ציבור המאמינים הנוצריים. הם חוייבו לעבור לגור באזור שהוגדר בתור שכונתם. הם נשארו באזור זה עד לכיבוש איטליה על ידי נפוליאון בשנת 1870. יהודי רומא גרו בהגטו של רומא תוך אוטונומיה כמעט מלאה. היציאה מחומות הגטו יחד עם ההצטרפות של יהודי איטליה לתנועת התחייה האיטלקית, הביאה את יהודי רומא, כמו את שאר יהודי איטליה, למצב בו הם ראו עצמם כאיטלקים לכל דבר, חוץ מהיותם בני דת משה, לפי הגדרתם.

בשנת 1943 נכבשה רומא על ידי הגרמנים. השלטון החדש נקט בפעולות לריכוז היהודים לקראת משלוחם למחנות ההשמדה. נאסף כופר במטרה למנוע את הגזירה, ללא הואיל. בסופו של דבר נשלחו כ-1,000 מיהודי רומא למחנה השמדה. היום גרים ברומא כ-15,000 יהודים, הקהילה הגדולה ביותר באיטליה. רוב יהודי רומא היום הם מהגרים שהגיעו ממצרים, אירן ולוב. קיימים בעיר כ-10 בתי כנסת. בבית הכנסת הגדול של רומא מתפללים בנוסח העתיק של יהודי איטליה.

העידן הרומאי[עריכה]

בימי החשמונאים, בשנת 161 לפה"ס, נוצר הקשר הראשון בין האחים לבית החשמונאים לבין הרפובליקה של רומא. לפי ספר החשמונאים, יהודה ושמעון החשמונאיים שלחו שני שליחים, יהושע בן אליעזר ואפרים בן יוחנן, לרומא. הם התייצבו בפני הסנט ברומא במטרה להקים ברית אהבה ושלום אתם... ובני ישראל לא ידוכאו עוד תחת רגלי היונים^[1]. הם הגיעו לכריתת הברית הבאה:

"וזאת משנה הספר, אשר כתבו על לוחות נחושת, וישלחו אותו ירושלימה, להיות להם לזכר הברית. יצו ה' את ברכתו שלום לעם רומא ולעם יהודה גם בים וגם ביבשה, וחרב לא תעבור בארצם עד עולם. אולם כי תקרה מלחמה ברומא, או בכל ארץ ממשלתם או בארץ בעלי בריתם, יעזרו אותם היהודים באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ולא יכלכלו את אויבי רומא, לא בציד ולא בנשק לא בכסף ולא באניות כרצון הרומאים. כל אלה ישמרו לעשות חנם בלי קחת דבר. וכי תקרה מלחמה בארץ היהודים יבואו חיל רומא לעזרתם באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ונתון לא יתנו לאויבי היהודים לא אוכל ולא נשק לא כסף ולא אניות, כי זה רצון הרומאים, ואת אלה ישמרו לעשות בלי מעל ומרמה.

על פי הדברים האלה הוקמה הברית בין בני רומא ובין היהודים. וכי יעלה על לב שניהם להוסיף על אלה או לגרוע מהם - כחפצם יעשו, וכל אשר יוסיפו או יגרעו יקום (ספר החשמונאים, פרק ח' כ"ב והילך)

לפי מירביליה אורביס רומא, בחיבורו "נפלאות העיר רומא", מדריך לציילן מהמאה ה-12, היה לוח ברונזה גדול סמוך לכנסיית סן בזיליו ועליו היה חקוק דבר הידידות, אשר נכרתה בין היהודים לבין הרומאים. ( '''אטיליו מילאנו''', עמוד )

הברית נכרתה ומאז החלו להגיע סוחרים יהודים בעיר, בעיקר מאלכסנדריה במצרים. הידיעה הראשונה על קיום קהילה יהודית ברומא מתייחסת לשנת 139 לפנה"ס עת גורשו היהודים מהעיר על ידי בעל מישרה שיפוטית ברומא, קורנליוס סקיפיו היספניום ( Praetor Peregrinus: Cornelius Scipio Hispanus ) מכיוון שעסקו בתעמולה דתית^[2]קורנליוס היה הממונה של היחסים בין התושבים הותיקים של רומא לבין המהגרים החדשים אליה הגיעו.

במצבם של היהודים בתקופת האימפריה הרומאית היו עליות ומורדות. יהודי רומא צידדו ביוליוס קיסר במאבקים הפנימיים בשלהי הרפובליקה הרומאית. לדברי ההיסטוריונים , כאשר נרצח קיסר, התאבלו עליו יהודי רומא. בשנת 61 לפה"ס פומפיוס כבש את ירושלים והביא עימו שבויים יהודיים לרומא. ברומא הם נפדו בידי יהודי המקום. וכך היו בעיר שתי קבוצות עיקריות של יהודים : הסוחרים שהגיעו ממצרים למרכז המסחר הבינלאומי והשבויים המשוחררים מיהודה. היתה גם קבוצה שלישית של האֶ‏דומים, קטנה אך בעלת השפעה, אשר גויירו בעל כורחם ובינהם משפחת הורדוס. בעתיד, יהיו שתי הקבוצות הראשונות, אלה אשר ירכיבו את הקהילה היהודית בעיר. ידוע גם על תופעה של הבעת אהדה לדת היהודית בעיקר בקרב נשים הרומאיות, בעיקר מן השכבות הגבוהות, כמו פופיאה, אשתו השנייה של נירון קיסר.

בראשית המאה הראשונה הגיע אוכלוסיית היהודים כבר לרבבות אחדות. המקור לכך הוא שתי ידיעות : משלחת מארץ ישראל לקיסר לוותה על ידי 8.000 יהודים ו-4,000 צעירים יהודיים אשר נשלחו לאי סרדיניה. ^[3] בימיהם של הקיסרים טיבריוס וקלאודיוס גורשו היהודים מרומא. הם הואשמו בתעמולה דתית. בימיו של אספסיאנוס החלה ירידה במעמד הקהילה היהודית כמו במעמד שאר קהילות היהודיות ברחבי אימפריה הרומאית. גרמו לכך שורה של אירועים : בשנים 67-70 לספירה, מלחמת הרומאים ביהודים, בשנת 70 חורבן בית המקדש על ידי טיטוס ובשנת 135 לספירה דיכוי מרד היהודים במזרח בכלל ובארץ ישראל בפרט מרד בר כוכבא על ידי אדריאנוס קיסר . הקהילה עמדה בפני האתגר, התמדה בפדיון אחיהם השבויים, אשר הגיעו לרומא תוך הפגנת המשך נאמנותם לקיסרות הרומאית. עוד דמות הייתה באותם הימים ברומא, ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, הוא יוספוס פלביום, אשר כובד באזרחות רומית וכתב את ספרי ההיסטוריה של התקופה.

המעמד הכלכלי של יהודי רומא היה באותה תקופה נמוך. הם היו רוכלים, סוחרי בגדים משומשים והיו אפילו מגידי עתידות. ^[4] בקטקטומבות היהודיות ברומא מופיע כתוב על גבי המצבות שמות בעלי מקצוע כמו צבע, קצב ומורה. אין שם כתובות פאר. כנראה מדובר ב"המון אדם טרוד למעלה מראש במלאכות פשוטות ובעסקים זעירים". ^[5].

בכתובות שנמצאו בקטקומבות, אנו מוצאים את שמותיהם של 12 בתי כנסת. הם נוהלו על ידי רשת של פרנסים ואנשי דת. היו מרכזי חינוך, תרבות וחברה לקהילה היהודית בעיר. היהודים הביאו לרומא מורשת ומנהגים מבית המקדש ולפי הדעה הרווחת בקרב יהודי רומא אלה הם היסודות לנוסח ולניגונים של נוסח התפילה האיטלקי (Rito Italiano). ריכוזי היהודים היו בשכונת טרנסטברה (Transtevere) ובעיר הנמל של רומא, אוסטיה, שם התגלו שרידי בית כנסת.

ביקורם של חכמי יבנה ברומא[עריכה]

ערך מורחב - חכמי יבנה ברומא

ביקוריהם של חכמי יבנה ברומא, בראשות או בהשתתפות, הנשיא רבן גמליאל דיבנה, אשר נחשב לבעל סמכות רוחנית על ידי השלטון הרומאי, מתוארת בעשרים ואחד מסעות המובאים במסורת ישראל. ניתוח המקורות מראה כי מדובר לפחות בשתי מסעות, כאשר לכל מהמסעות היה הרכב משלחת שונה. ברם, חבר אחד היה משותף לשתי המשלחות, רבן גמליאל דיבנה שהיה ראש המשלחת השנייה ואילו המשלחת הראשונה שהייתה בראשות רבי אליעזר בן הורקנוס, היה רבן גמליאל חבר במשלחת.

היה זה אחד מהביקורים של הנשיאים והחכמים מארץ ישראל בתפוצות ישראל, לאחר חורבן הבית השני. קיימים פרטים על ביקורים שנערכו בערים: נהרדעא, אנטיוכיה, אלכסנדריה ועוד
המשלחות באו לרומא, אל מרכז השלטון של הקיסרות הרומית, למטרות בעלות משמעות פוליטית. על רבי שמעון נאמר שהלך לפדיון שבויים^[6] . על רבי עקיבא נאמר שפגש שר למלכות - "סריס מן מלכותא" ^[7]. במקרה נוסף נאמר שהלכו "למלכות פנימית"^[8]

מטרת שתי המשלחות הייתה להציל את יהדות התפוצות מגזרות שעמדו לחול עליה לאחר חורבן הבית השני: הראשונה, בשנת 95 הייתה לביטול הגזירה של הקיסר דומיטיאנוס בִּ‏קְשַ‏ה למנוע את הגזירה המתוארת במקורותינו : "מכאן ועד ל' ( 30 ) יום לא יהיה בכל העולם יהודי"^[9] והשנייה, בשנת 96 הייתה שתדלנות למען ביטול מס שני הדינרים כפי שמעידה המטבע שטבע הקיסר נרווה: Fisci Judaici Calumnia Sublata .
מועד יציאת המשלחת תלוי בשאלה מתי רבן גמליאל הגיע לגדולה. וכמה זמן עבר ממועד חורבן הבית השני עד אשר שלטונות רומא הסכימו לקבל פני מנהיג מארץ ישראל. ההיסטוריון צבי גרץ סבור כי הנסיעה הראשונה הייתה בימי הקיסר דומיטיאנוס, בשנת 95 והשנייה, לאחר מותו, בשנת 96, בימי הקיסר נרווה . תאריך המסע הראשון קשור לאירוע המובא על ידי ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס הודות הקונסול טיטוס פלביוס קלמנס ואשתו שנאשמו בכפירה, עקב אימוצם את מנהגי היהדות. ^[10] לפי עדות דיו קסיוס, הקונסול הומת ואשתו הוגלתה לאי פאנדרטיה. בקטע במדרש רבה ^[11] היה הסנטור קלמנס "סנקליטו של מלך (=אחד משרי המלך) ירא שמים (כינוי לאוהד יהודים)" - ואשתו "הצדקת ממנו" - אשתו של קלמנס.^[12]

ימי הביניים והרנסנס[עריכה]

כאשר עידן האימפריה הרומאית הגיע לקיצו, יהודי רומא עברו לחסות האפיפיורים. אלה נהגו ביהודים לפי הדוקטורינה הנוצרית שנקבעה על ידי הפילוסוף והתאולוג הנוצרי, אוגוסטינוס ( 354 - 430)^[13], אחד מאבות הכנסייה המשפיעים ביותר על עיצוב הנצרות המוקדמת. לשיטתו, היהודים רשאים לחיות בארצות הנוצריות, אך מעמדם יהיה נחות בהכרח לעומת מעמדם של הנוצרים. לפי הברית החדשה, הכוהן הגדול קיפא, קבע כי הנציב הרומאי פילאטוס לא אשם בצליבת ישו. דמו של ישוע יהיה עלינו ועל בנינו (דהיינו על היהודים). קביעה זו שימשה בסיס לרדיפות ולהרג ביהודים ולגזרות נגדם. לפי כך היה על הנצרות לשמור על היהודים במצב מושפל ובזוי שיהיה דוגמה לנוצרים, שאולי חושבים על גיור, וגם על עמים אחרים שטרם התנצרו. במקביל נעשו מאמצים למנוע גיור נוצרים ליהדות וניתן עידוד להמרת הדת מהיהדות לנצרות. בין הגזרות שהוטלו על היהודים היו:

• הוחרם רכושם של אלה שהתגיירו ושל אלה שגיירו אותם.
• יהודי שהתנצר זכה בסל של הטבות.
• על היהודים נאסר להינשא לנוצרים.
• יהודים לא יכלו לכהן במישרות ציבוריות.
• הוטל על היהודים מס למימון שרותי הכנסיה.

קיים דמיון בין גזרות אלה לבין חוקי הגזע באיטליה אשר נחקקו בשנת 1938.

בימי הביניים התפתחו ברומא חיים יהודיים פוריים. היו בעיר חכמים יהודים, המפורסם שבהם הוא בעל ספר "הערוך" ר' ר' נתן בן ר' יחיאל . הוא חי בתקופה בה למד רש"י בישיבות מגנצא וורמייזא שבאשכנז ולימד וכתב בטרואה ("טרויש") שבצרפת. ספר הערוך הוא מעין מילון-אנציקלופדי עברי למלים הקשות, הנדירות והלועזיות של ספרות התלמוד והמדרש - חיבור חריג וכמעט ראשון מסוגו^[14].

רבי בנימין מטודלה, הנוסע היהודי בן המאה ה-12, מביא עדות מרתקת מביקורו ברומא:

" רומה היא ראש מלכות אדום. ושם כמו מאתיים יהודים מכובדים ואין פורעים מס לשום אדם (הדגשה שלי). ומהם משרתי האפיפיור אלכסנדרוס הוא האגמון הממונה על אדום. ושם חכמים גדולים ובראשם ר' דניאל הרב ור' יחיאל, משרת האפיפיור, והוא בחור יפה, נבון וחכם. והוא יוצא ובא בבית האפיפיור והוא פקיד ביתו ועל כל אשר לו. והוא נכדו של ר' נתן שעשה ערוך השלחן ופירושיו ור' יואב בן ר' שלמה ור' מנחם ראש הישיבה ור' יחיאל הדר במשמברי.

ושם שני עמודים נחשת שהיו בבית המקדש ממעשה שלמה המלך ע"ה. ובכל עמוד חקוק שלמה בן דוד. ואמרו היהודים אנשי רומה, כי בכל שנה, ביום ט' באב (מועד חורבן בית המקדש) מצאו זיעה עליהם נגרר כמו מים. ושם מערה שגנז טיטוס בן אספסינוס כלי בית המקדש שהביא מירושלים. ושם מערה בצד אחר של הנהר טיברו ושם קבורים הצדיקים עשרה הרוגי המלוכה.

בתחילת המאה ה-16 אורגנה הקהילה על ידי דניאל מפיזה שהיה מראשי יהדות רומא. היה זה לאחר שהגיעו לעיר בשלהי המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16 המוני פליטים, אשר ייסדו בה אחד-עשרה בתי כנסת. המאבק הגדול היה בין ה"איטלקים" - תושבי רומא מימים ימימה והנספחים הותיקים וכנגדם ה"אוּ‏לטרָ‏מוֹ‏נְטִי" - כלומר אלה שהגיעו "מעבר להרים" -הרי האלפים - האשכנזים וכן הגולים הגיעו לעיר מדרום איטליה - ממלכת "המלכים הקתוליים" : פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה.

הבנקאי כתב תקנון לקהילה והאפיפיור נתן לה אישור רישמי בבולה שלו ב-12 דצמבר 1524 והפכה למחייבת את הקהילה. בנקאיים, גבירים ובעלי הון צנוע - במשפר שווה בחרו נציגים ל"ועד" (congrega), אשר מנה 60 איש - כאשר מחציתם איטלקים ומחציתם "אולטמונטי" ‏‏^[15] 25. ליד דניאל מפיזה עזרו, הרופא ופרשן המקרא, רבי עובדיה ספורנו והרופא יצחק צרפתי.

ההסדרים שנקבעו נשארו בתוקף עד המאה ה-20.

הגטו ברומא[עריכה]

מקור המים של יהודי הגטו המקור: ויקישיתוף, צילם: מלמד כץ

ערך מורחב - גטו רומא

בשנת 1555 נצטוו היהודים לעבור לגור באזור מוגדר ברומא הוא הגטו של רומא. בו הם גרו במשך 300 שנה. בהתחשב בעובדה שרק יהודים גרו בשכונה , אשר ניתן לכנותה בשם גטו, התפתחו בה חיים בעלי אופי מיוחד ^[16] . בשכונה היהודית הוקמו חבורות למתן עזרה בתחומים רבים, עד שלושים במספר. מוסדות הקהילה ניהלו את חיי התושבים. התפתח פולקלור מקומי, שהדיו נשמרים עד היום. עם כיבוש רומא בידי נפוליאון בשנת 1797, בערב פסח, הופלו חומות הגטו ויהודי רומא, שוב, הורשו לגור בכל רחבי העיר.

העת החדשה[עריכה]

העת החדשה מתחלקת לשלוש תקופות: "איחוד איטליה" והקמת הרפובליקה(1815-1914), מלחמת העולם הראשונה ו"תוצאות מלחמת העולם הראשונה" (1914-1918) ושלטון ה"פשיזם" (1922-1943)

בתקופות אלה יהדות רומא נהגה כמו יהדות איטליה ולכן אין מקום לכתיבת פרק נפרד .נדון בתקופה זו במסגרת הערך : יהדות איטליה.

הגרמנים ברומא[עריכה]

ב-5 ספטמבר 1943 פירסמה מפקדת צבאות הברית, ארצות הברית ובריטניה, הודעה על חתימת שביתת נשק עם ממשלת איטליה. לכאורה הייתה "שביתת הנשק צריכה להיות סיומה של מלחמת העולם השנייה. לא כך חשבו הגרמנים שפלשו לאיטליה וכבשו את חלקה הצפוני והמרכזי עד רומא. למרות המצב הבלתי יציב של הצבא הגרמני בחזית נגד בעלות הברית, אשר פלשו בכמויות הולכות וגדלות לאיטליה, החליטו השלטונות הגרמניים ברומא לפעול מייד נגד היהודים.ואכן, אחרי שבועיים של כיבוש רומא על ידי הגרמנים, ראשי הקהילה זומנו לשגרירת גרמניה ושם נאמר להם כי "אנו רואים בכם יהודי איטליה חטיבה מיוחדת, אך בלתי נפרדת, של אוייבים מסוכנים". אם תצליחו לאסוף 50 ק"ג זהב תוך 36 שעות למאמץ המלחמתי הגרמני "לא יארע לכם כל דבר רע". בסיומו של המועד נאסף הסכום במלואו ועוד 30 ק"ג, שנשארו ברזרבה ובסופו של דבר נתרמו בתש"ח למדינת ישראל במטרה לרכוש נשק מגן למדינה החדשה.

אתר YNET מוסר הוותיקן: האפיפיור בזמן השואה הגן על יהודים באמצעות שתיקתו כי:"שר החוץ של הוותיקן, הקרדינל טרקיסיאו ברטונה, יצא להגנתו של האפיפיור המנוח פיוס ה-12 שכיהן במהלך מלחמת העולם השנייה, והואשם ששמר על שתיקה בקשר לשואה. ברטונה אמר לעיתון הוותיקן כי "באמצעות גישתו הזהירה, פיוס ה-12 הגן על יהודים ועל פליטים". ברטונה הוסיף שאם האפיפיור "היה מתערב בצורה פומבית, הוא היה מסכן את חייהם של אלפי יהודים שהסתתרו על פי הוראתו ב-155 מנזרים ברומא".

"היודנאקציון"[עריכה]

לוח לזכר מקום ריכוז יהודי רומא להשמדה מכיכר הגטו - צילם: דניאל ונטורה

לוח זיכרון לנספים בשואה מיהדות רומא בכניסה הצדדית של בית הכנסת הגדול של רומא, צילם: דניאל ונטורה

הגרמנים לא הניחו לקהילה העתיקה, אדולף אייכמן שלח נציג מיוחד לרומא ללמוד את הנושא. בשבת, 16 אוקטובר 1944, בחג הסוכות החל המצוד על יהודי רומא. יחידות בטחון מיוחדות מגרמניה חילקו את רומא לעשרים וששה אזורים ולפי כתובות ידועות מראש אספו את היהודים לכלא. הכנסייה הנוצרית, כנראה, בהנחיית האפפיור, עזרה ליהודים למצוא מקלט. פיוס השנים עשר חש ששלטון הגרמנים עומד להגיע לקיצו ומכאן הנחייתו לסייע ליהודים במציאת מחבוא במנזרים. בסוף היום הסתכם "היודנאקציון" ב-1259 נפשות: גברים, נשים וטף. בהתערבות האפיפיור שוחררו בני נישואי תערובת. לבסוף נשלחו 1,007 נפש אל מחנה השמדה בבירקנאו והושמדו בתאי הגזים. בסוף המלחמה חזרו לרומא: 13 גברים ואישה אחת .

אתר יד ושם.

מאות יהודים נוספים נשלחו לאחר מכן אל מחנה השמדה. כן נרצחו יהודים במחצבות ארדאטינה (Fosse Ardeatine). ב-25 מרץ 1944 נרצחו במחצבות 335 אזרחים, נוצרים ויהודים, בתור תגמול על הריגת חיילים גרמניים על ידי הפרטיזנים האיטלקים. במקום בו קבורים הנרצחים נבנה "יד-ושם" איטלקי בחסות רשת המוסיאונים של הצבא האיטלקי.

מיהודי רומא ניספו בשואה יותר מאלפיים נפש. על קיר בית הכנסת הגדול של רומא מופיע שמם.

הקהילה היהודית היום[עריכה]

הקהילה האיטלקית ברומא מונה כ-15,000 נפש כמחצית מיהודי איטליה.יהודי רומא הם תומנים נלהבים של מדינת ישראל יש אפילו עליה אם כי במספרים קטנים ביותר - המניע העיקרי של העולים הוא רצונם לשמור על יהדותם של הילדים. נשואי תערובת הוא חששם הגדול אך קשה לעזוב את המשפחה, את הידידים , הפרנסה .... .היהודים פעילים מאוד במישור הציבורי וגם בפעולות מיוחדות למען ישראל. אישים יהודיים מופיעים באמצעי התקשורת מעל ומעבר לחלקם באוכלוסיה. אם תשאל עובר אורח ברחוב כמה יהודים יש ברומא ובאיטליה יגידו לך כי מדובר בכמה מאות אלפים !

בתי הכנסת[עריכה]

ברומא יש יותר מעשרה בתי כנסת, בחלקם מתקיימת תפילת שחרית כל בוקר אך עיקר הפעילות היא בשבת. למבקר בעיר, אציין תופעה מיוחדת: בבית הכנסת הגדול נוהגים להתכנס בין הערבים, בשעת תפילת מעריב, בני משפחות, יהודים ובני תערובת, אשר להם קרובי משפחה שזהו יום הזכרון שלהם "יורצייט". חזן הקהילה קורא בקול רם את שמותם. זו הזדמנות מיוחדת במינה לעמוד על הרכבה של הקהילה היהודית. למעשה רק בזכות ההגירה מלוב, מאירן,ממצרים ומעירק יש עדין קהילה מהותית בעיר.אפילו בבית הכנסת האשכזי בעיר מתפללת היום קבוצת יהודים מלוב.מרשים מאוד טכס הדלקת החנוכיה בכיכר מרכזית בנוכחות טובי העיר. מקומם של יהודי איטליה ה"מקוריים" נשאר רשום בספרי דברי הימים.. יה זכרם ברוך

ברומא יותר מעשרה בתי כנסת, בחלקם מתקיימת תפילת שחרית כל בוקר, אך עיקר הפעילות היא בשבת. בבית הכנסת הגדול נוהגים להתכנס בין הערביים, בשעת תפילת ערבית, בני משפחות, יהודים ובני תערובת, אשר להם קרובי משפחה שזהו יום הזיכרון שלהם "יארצייט". חזן הקהילה קורא בקול רם את שמותיהם. בחנוכה מאורגן על ידי שליחי חב"ד בעיר טקס הדלקת חנוכיה מרשים מאוד בכיכר מרכזית, בנוכחות ראשי העיר.

הרכב הקהילה היהודית שונה מאוד מכפי שהיה בעבר - רק בזכות ההגירה מלוב[ יש עדין קהילה מהותית בעיר. אפילו בבית הכנסת ה[אשכנזים| בעיר מתפללת היום קבוצת יהודים מלוב. מקומם של יהודי איטליה ה"מקוריים" נשאר רשום בספרי דברי הימים.

מאכלי יהודי רומא[עריכה]

תצוגת הארטישוק ליד מסעדה ברחוב , צילם:דניאל ונטורה

המאכלים המיוחדים של יהודי רומא הם מאופיינים באותן תכונות של מאכלים יהודיים בכלל: אין ערוב בין בשר, רק של בעלי חיים כשרים ובשחיטה דתית, לבין חמאה, המקובל באוכלוסייה המקומית. שימוש רב בירקות, כולל בכל חלקי הירק: העלים, הגבעול והשורשים.

אחד המאכלים הטיפוסיים של יהודי רומא הוא הארטישוק ( או קינרס, חרשף), שעליו מטוגנים בסיר מלא שמן זית. המאכל מכונה הארטישוק של היהודי(Carciofi alla giudea). המסעדות ברחוב המרכזי של הגטו ברומא, רחוב פורטיקו ד'אוטביו ( via Portico D'ottavia)^[17], מתמחות בבישולו.

כמובן משעה מאפה, חלקם אופיניים לכל חג וחג. ברחוב המרכזי של הגטו יש מגדניות המתמחות במאפים האלה. יש לציין במיוחד את המאפה המכונה "פיצה", שאין לא כל קשר לפיפה המוכרת לנו. הפיצה ברומא הוא מאפה מתוק הכולל בו פירות מסוכריזים ( מטובלים ומבושלים בסוכר) מכל המינים וכן סוגי פירות מתוקים.

תמונות מהרובע היהודי - 2008[עריכה]

• 

  פיצה כשרה בגטו היום 2008

• 

  חנות לאומנות יודיקא

• 

  אחת מחנויות היהודים בגטו היום

קישורים חיצוניים[עריכה]

• תמונות נוספות מאתרים יהודים ברומא

לקריאה נוספת[עריכה]

• אטיליו מילאנו, תרגמה מאיטלקית: דינה מילאנו, גיטו רומא, הוצאת ספרית מעריב, תשנ"ב.
• בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962
• לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978.