בושה
|
|
חכמים הגדירו את הבושה כשכל שכן לאדם בעל הכרה שכלית ישנה בושה. בספר "מעלות המידות" כתב: "מידת הבושה כוללת שיהיה האדם מתבייש בינו לבין עצמו ויתבייש גם מבני האדם. ויהיה צנוע בכל דרכיו ויזהר שלא יוולדו ממעשיו דופי וגנאי".
מעלת הבושה[עריכה]
הבושה היא גדר בפני העברות אם מפני שאדם מתבייש מבני אדם שיראוהו עובר עבירה או ידעו עליו, או - וזו מעלה גדולה יותר - שמתבייש מפני הקב"ה שעובר על רצונו. אם עבר עבירה ומתבייש בה (מוחלין לו כל עוונותיו" (ברכות יב, ב). כמו-כן אמרו "בשת פנים לגן עדן" (אבות פ"ה מ"כ).
עבודת הבושה[עריכה]
אומר ה"אורחות צדיקים", "ראוי לכל אדם להשתדל ולהתנהג במידת הבושה... כי בה יגיע אל רוב המעלות וימנע מעבירות ומכל מידות מגונות, כי היא גדר ומחיצת ברזל לפני כל העבירות".
מדרגתה העליונה של מידת הבושה היא: "שיכלם האדם על עוונותיו מלפני ה' יתברך... ובראות החוטא כי ה' יתברך מעביר עוונו, ומאריך לו, ואיננו נפרע ממנו, ולא כחטאיו עשה לו... יוסיף בושה בלבבו, כי הלוא החוטא למלך בשר ודם ובוגד בו והוא מכפר לו, יבוש ממנו" ("שערי תשובה" שער א, אות כב).
כיצד ניתן לרכוש מידה זו? "ישיג אדם מדרגת הבושה בהתבודדו לחשוב בגדולת ה' וכמה רבה רעת הממרה את פיו, ובזוכרו תמיד כי ה' רואה מעשיו ובוחן כליותיו וצופה מחשבותיו" ("שערי תשובה" שם).
כללי[עריכה]
חז"ל אומרים, כי שלוש התכונות המאפיינות את עם ישראל הן: "רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים". למידת הבושה קיימת חשיבות רבה מאוד ובזכותה ניצלים מחטא ומעוון, כפי שאמרו חכמים (נדרים כ, א): "כל אדם שיש לו בושת פנים, לא במהרה הוא חוטא", שנאמר (שמות כ, כ): "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", ודרשו: "בעבור תהיה יראתו על פניכם" - זו בושה, "לבלתי תחטאו" - מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא. מכאן אמרו: "סימן יפה לאדם שהוא ביישן".