הלכה ואין מורין כן

דברים המותרים על פי ההלכה, אלא שמשיקולים שונים אין מורים לעם את היתרם.

ישנם דברים שעל פי ההלכה מותר לעשותם, אך מחשש שמא יזלזלו בהם או מפני תיקון העולם, אין מפרסמים ברבים את היתרם.

לדוגמא: מן הדין, מותר ביום טוב להשחיז סכין על גבי אבן, אך אין מפרסמים זאת ברבים, כדי שלא יבואו להשחיזה במישחזת.

דוגמא נוספת: אדם שהניח תפילין קודם שקיעת החמה וחשכה עליו, מן הדין אין הוא צריך להסירם ויכול הוא להשאירם עליו במשך כל הלילה (עד זמן שהוא רוצה לישון), אך אין מפרסמים זאת ברבים, כדי שלא יבואו להניחן בלילה לכתחילה.

דוגמא נוספת: אדם שהוציא את תבנו או את קשו לרשות הרבים כדי שירקיבו וייעשו זבל לצורך זיבול השדות, מן הדין, הרי הם הפקר וכל הבא ונוטלם זכה בהם, לפי שקנסוהו חכמים והפקירו את תבנו ואת קשו, כדי שלא יניחם ברשות הרבים, אך אדם שבא לשאול אם מותר לו ליטול את התבן או את הקש, אין מורים לו שמותר לו לזכות בהם, מפני תיקון העולם - כדי לשמור על סדרי חיים תקינים.