התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין
|
|
הכן עצמך בתורה, מצוות ומעשים טובים בעולם הזה, כדי שתזכה לחיי העולם הבא."רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא; התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין" (אבות פ"ד מט"ז). הנשמה ירדה לעולם הזה, לפרוזדור ארעי, כדי להכשיר את עצמה, על ידי תורה, מצוות ומעשים טובים, לקראת חיי הנצח בעולם הבא המשול לטרקלין.במדרש מובא: "עתידים הרשעים לומר לפני הקב"ה: הניחנו ונעשה תשובה, והקב"ה משיבם: שוטים שבעולם, עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הזה דומה לשבת; אם אין אדם מכין מערב שבת, מה יאכל בשבת?... עולם שהייתם בו דומה ליבשה, והעולם הזה דומה לים; אם אין אדם לוקח ביבשה, מה יאכל בים?!... עולם שהייתם בו דומה לפרוזדור, והעולם הזה דומה לטרקלין; אם אין אדם מתקן עצמו בפרוזדור, היאך ייכנס לטרקלין?!".וזהו שאמרו חכמינו (עירובין כב, א): "אשר אנכי מצוך היום לעשותם - היום לעשותם ולא מחר לעשותם; היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם". וכן אמרו (שבת קנא, ב): "עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך" (בעודך ברשותך, קודם שתמות).העולם הזה הוא עולם המעשה, ויכול אדם להשיג בו שלמות על ידי תורה, מצוות ומעשים טובים; ואילו העולם הבא הוא עולם הגמול וההנאה הרוחנית, ואין אדם נהנה בעולם הבא אלא כפי הכנתו ולפי מעשיו בעולם הזה[1].
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ במשלי החפץ חיים מובא מעשה בעשיר אחד שהזמין אליו אדריכל אמן ואמר לו: רצוני לבנות בית נאה והדור כאן במקום הזה ומכיון ששמעתי עליך שאדריכל אמן אתה הריני מבקש שתצור לי צורתו של הבית. אולם בעיקר שים לב לטרקלין שיהא גדול ונאה ביותר, אלא שאף בפרוזדור אל תזלזל - אף הוא רצוני שיהא גדול ומרווח. הלך האדריכל ובדק יפה את המקום שעליו אמר העשיר להקים לו את הבית ואמר לו: הנה בדקתי את המקום ומדדתיו יפה וראיתי שגם לזה וגם לזה לא יספיק לנו המקום. אם ברצונך בטרקלין גדול יש הכרח להקטין את הפרוזדור, שכן ככל שנגדיל את הפרוזדור כן יצטמצם וילך המקום שישאר לנו בשביל הטרקלין. מובן שהברירה בידך ויכול אתה להחליט לכאן או לכאן. אולם לו לעצתי תשמע הייתי לוקח מהפרוזדור ומוסיף לטרקלין, כדי שנוכל לעשותו גדול ומרווח ונאה כדבעי. וכך גם מנהגן של הבריות בבנין הבתים, עושים טרקלין גדול ונאה ואילו הפרוזדור חשיבותו פחותה מזה הרבה. אם תעשה ההיפך מזה סופך להיות צחוק בעיני הבריות, שיאמרו ראו מה עשה פלוני - טרקלין אשר בו יושבים בדרך קבע ומקום הוא לקבלת אורחים - עשהו קטן וצר; ואילו הפרוזדור שאינו משמש אלא מעבר ארעי - עשהו גדול ומרווח. בזמן שאנו שוהים כאן בעולם הזה, אנו בונים ומקימים לעצמנו את הטרקלין שבעולם הבא, כדברי חז"ל במדרש משלי: "ללמדך שכל מי שקנה לו דברי תורה קנה לו בית בעולם הבא". ומה אנו עושים? אנו עומדים וטורחים להגדיל, לשפר וליפות את הפרוזדור. על ידי כן אנו מצמצמים במו ידינו את ביתנו האמיתי, את הטרקלין, את הדירה הנצחית שלנו. כלום אין זה מעשה של שטות?! אכן האדם המשכיל והחכם, עיניו בראשו ויודע כי ימיו עלי ארץ קצובים. כל מחשבותיו ומעשיו מכוונים אך ורק לתקן את נפשו ולהכינה לקראת עולם שכולו טוב. כל פנייתו לענייני החומר, אינה אלא כדי קיומו בפרוזדור.