נטילת ידיים

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:51, 5 בספטמבר 2012 מאת יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רחיצת הידיים מתוך כלי. יש אומרים, כי הלשון "נטילת ידיים" פירושה: לקיחת ("נטילת") מים בכלי לרחיצת הידיים; ויש סוברים, כי לשון "נטילת ידיים" גזורה מן המילה "נטלא", שפירושה בארמית: כלי לרחיצת ידיים. במשנה משתמשים גם בלשון: "נותנים לידיים" (ראה מסכת ידיים פרק א משניות א_ב), כלומר: נותנים מים מכלי על הידיים (אולי משום שהיה מנהגם, שהשמשים היו מביאים מים ורוחצים ידי המסובים לסעודה). לפעמים משתמשים בביטוי "נטילת ידיים" גם כאשר אין חובה ברחיצת הידיים מתוך כלי דווקא.


נטילת ידיים של שחרית: נטילת הידיים לאחר היקיצה בבוקר.


לאחר אמירת מודה אני, נוטלים את הידיים במים, נטילה זו נקראת: "נטילת ידיים של שחרית".


על האדם להזדרז וליטול את ידיו מיד לאחר שהוא מתעורר משנתו. עליו להשתדל שהמים יהיו קרובים למקום השינה, כדי שלא ילך ארבע אמות בלי נטילת ידיים.


לפני הנטילה, אין לדבר בדברי תורה ולהתפלל. כמו כן, אין לנגוע במאכלים ובמקומות שונים בגופו: בפה, בעיניים, באף ובאזניים.


אם יש לו מים בכמות מצומצמת בלבד, יטול את ידיו שלוש פעמים עד קשרי האצבעות, כלומר: עד מקום חיבור האצבעות לכף היד.


אדם שקם בבוקר ואין לו כלל מים לנטילת ידיים, ינקה את ידיו (את כל כף היד, את תוכה ואת גבה, ואת האצבעות מכל צידיהן) בכל דבר שמנקה, כגון: בגד או עפר וכדומה, ורשאי הוא לברך וללמוד תורה. לאחר מכן, כאשר יזדמנו לו מים, יטול את ידיו במים שלוש פעמים.


ישנם מספר טעמים לנטילה זו:@ בעת השינה אין ידינו נחות, הן נוגעות בגוף במקומות שונים. ולכן, תיקנו חז"ל שניטול את ידינו ונברך על נטילה זו, לפני שאנו ניגשים להתפלל לה'.@ בשינה יש מן הקורטוב של המוות. "שינה - אחת משישים במיתה". כדי להיטהר מרוח הטומאה השורה על גוף חסר חיים - יש ליטול את הידיים.@ מדי בוקר אדם נחשב לברייה חדשה, המתייצבת בשירות בורא עולם לקיום תורה ומצוות; וכמו הכהן, שהיה מקדש (רוחץ) בכל בוקר את ידיו בטרם היכנסו לעבודת הקודש בבית המקדש, כן פעולתו הראשונה של המשכים היא ליטול ידיו לפני שהוא ניגש לעבודת הבורא.@ על הידיים שורה בעת הקימה רוח רעה, כדי להסירה אנו שופכים מים שלוש פעמים על כל יד. (יש מזהים טעם זה עם טעם ב).


אופן הנטילה: לוקחים את הספל ביד ימין, מעבירים אותו ליד שמאל, והיא היוצקת ראשונה את המים על יד ימין.


את המים שופכים על כל יד שלוש פעמים לסירוגין, לפי סדר זה: יד ימין, יד שמאל, ימין, שמאל, ימין ושמאל (יש הסוברים שצריך ליטול את הידיים במים ארבע פעמים. כלומר, שיש לשפוך את המים פעם נוספת על כל יד).


לכתחילה, טוב להקפיד לשפוך את המים על כל כף היד (עד הפרק של הזרוע). וכן, טוב להקפיד ליטול את הידיים מכלי שלם ושכמות המים לא תהיה פחותה מ"רביעית".


אין להשתמש במים אלו לאחר הנטילה ואין לדרוך עליהם. לכן, שופכים אותם במקום שבני אדם אינם עוברים שם.


הישן ביום, יטול לאחר מכן את ידיו שלוש פעמים, אך לא יברך על נטילה זו.


נטילת ידיים לסעודה: לפני אכילת פת לחם נוטלים את הידיים במים. הנטילה מתבצעת מתוך כלי. על הכלי להיות שלם ללא נקב. שפתו העליונה של הכלי תהיה ישרה ולא יהיו בה פגימות. צריך שהכלי יכיל לפחות כמות של רביעית מים.


קודם הנטילה יש להקפיד שהידיים תהיינה נקיות מדברים הדבוקים עליהם. יש לוודא, כי אין צבע או לכלוך עליהן. אם יש כזה - יש להסירו לפני הנטילה, כדי שלא תהיה חציצה בין המים ליד.


שופכים את המים על כל כף היד עד פרק הזרוע. רצוי ליטול תחילה את יד ימין ואחר כך את יד שמאל.


יטול כל יד במים בשיעור "רביעית" בבת אחת. אם הוא נוטל כל יד במים בכמות של "רביעית" בבת אחת, אין הוא צריך להיזהר בפרטי דינים רבים שיש להיזהר בהם במקרה שנוטלים בפחות מרביעית.


בניגוד לנטילת ידיים של שחרית, די בנטילת ידיים לסעודה ביציקה חד פעמית של מים על כל יד. לכתחילה, אם יש לו מספיק מים, יטול כל יד שתי פעמים ובכל פעם ישפוך לפחות "רביעית" על כל יד.


יש להקפיד שיד שנטלוה כבר במים, לא תגע ביד שטרם נטלו אותה.


אחרי נטילת הידיים, ולפני ניגובם, מברכים: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על נטילת ידיים". גם הניגוב הוא חלק ממצות נטילת ידיים.


נטילת הידיים והברכה עליה הם משבע מצוות שתיקנו חכמים.


חכמינו הקפידו מאוד בעניין נטילת ידיים ואמרו: "כל המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם" (סוטה ד, ב).


הטעם למצוה זו היא, לפי שהידיים עסקניות הן ונוגעות מבלי משים במקומות מזוהמים, משום כך גזרו חכמים על סתם ידיים שהן שניות לטומאה.


לביאור הטעם יש להוסיף:


שלמה המלך ובית דינו גזרו על סתם ידיו של אדם שיהיו מטמאות את הקדשים במגען - "בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידיים, יצאה בת קול ואמרה: בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר".


לאחר מכן, בתקופת התנאים, גזרו תלמידי שמאי והלל (ויש אומרים: שמאי והלל עצמם) שיהיו סתם ידיו של אדם פוסלות אף את התרומה במגען.


כלומר: לא זו בלבד, שאם הידיים נטמאו טומאה וודאית המטמאת מדברי סופרים את הידיים (כגון אדם הנוגע בידיו בראשון לטומאה, שהן נעשות שניות לטומאה מגזירת חכמים, ופוסלות את התרומה), אלא אף על סתם ידיים גזרו שיהיו פוסלות את התרומה, שאפילו אם אדם טהור נגע בתרומה, כל שלא נטל ידיו תחילה - התרומה נפסלת, וטעונה שריפה.


טעם הגזירה הוא, לפי שהידיים עסקניות הן, ונוגעות מבלי משים במקומות מזוהמים, משום כך גזרו חכמים על סתם ידיים שיהיו שניות לטומאה, והרי שני לטומאה פוסל את התרומה.


ומשום סרך תרומה (כדי להרגיל את אוכלי תרומה שיטלו ידיהם) הצריכו חכמים נטילת ידיים גם לאכילת פת של חולין ושל מעשר שני, כמו ששנינו במסכת חגיגה: "נוטלים לידיים לחולין ולמעשר ולתרומה".


מי שיש לו תחבושת על כף ידו, אם אין הוא יכול להסיר אותה מחמת הכאב, יטול את שאר היד שאין עליה תחבושת. עליו לשפוך מים בכמות של "רביעית" לפחות, על היד, בבת אחת.


אם התחבושת נפלה באמצע הסעודה, חייב הוא ליטול שנית את כל היד, כדין.


מי שאינו יכול ליטול כלל את ידו לפני הסעודה, מחמת חולי או פציעה, יכרוך את היד במפית וכדומה.


מים שנשתנה המראה שלהם, פסולים לנטילת ידיים. מים, שחול ועפר מעורבים בהם, כשרים לנטילת ידיים למרות שהשתנה צבעם.


מים שנעשו בהם מלאכה, כגון שניקו בהם כלים או ירקות, וכן אם צננו בהם משקאות וכדומה, פסולים לנטילת ידיים.


מי שנפנה לעשיית צרכיו לפני שנטל את ידיו לסעודה, יש אומרים כי עליו ליטול את ידיו פעמיים. בפעם הראשונה ירחץ את ידיו באופן שאינו כשר לנטילת ידיים לסעודה, ויברך את ברכת "אשר יצר", ואחר כך יטול שוב את ידיו בנטילת ידיים הכשרה לסעודה, ויברך את ברכת "על נטילת ידיים"; ויש סוברים, כי עליו ליטול רק נטילה אחת, כשרה כדין, ויברך את ברכת "על נטילת ידיים" ואחר כך את ברכת "אשר יצר".


אין לשוחח או לעסוק בעיסוקים אחרים מתחילת נטילת הידיים ועד לאחר בליעת הפת.


יש להזדרז לברך את ברכת "המוציא" ולאכול, לאחר ניגוב הידיים. טוב להזהר מהפסק בין נטילת ידיים לברכת "המוציא", גם כאשר הוא שוהה בין הנטילה לאכילה בלי לדבר.


נטילת ידיים לאחר הסעודה: בסיום הסעודה, לפני ברכת המזון, נוטלים את הידיים במים. הם נקראים "מים אחרונים".


בגמרא מובא: "מפני מה אמרו: מים אחרונים חובה? מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העיניים", ומפרש רש"י: שכן אמרו חכמים: "אחר כל אכילתך אכול מלח; ומשום מלח שטבל בו אצבעו תיקנו מים אחרונים".


ברם, בעלי התוספות כותבים: "עכשיו לא נהגו במים אחרונים, שאין מלח סדומית מצוי בינינו; ועוד, לפי שאין אנו רגילים לטבול אצבעותינו במלח אחר אכילה".


מכל מקום, דעת הפוסקים היא, שגם בזמן הזה ראוי ונכון ליטול ידיים לפני ברכת המזון, כדי להעביר את הזוהמה שעליהן ולברך ברכת המזון בנקיות ידיים, וכן אמרו: כשם שמזוהם פסול לעבודת המקדש, כך ידיים מזוהמות פסולות לברכת המזון, וסמכו על הכתוב: "והתקדשתם והייתם קדושים...", שדרשוהו: "והתקדשתם" - אלו מים ראשונים, "והייתם קדושים" - אלו מים אחרונים, "אני ה' אלהיכם" - זו ברכה, כלומר, שיש להתקדש ולהיטהר לברכת המזון.


למעשה, כתבו הפוסקים, שנוטלים מים אחרונים אף על פי שאין הידיים מלוכלכות מהמאכלים.


את המים שופכים עד הפרק השני של האצבעות. לכתחילה, אם יש לו מספיק מים, טוב ליטול עד מקום חיבור האצבעות לכף היד. נוטלים את המים האחרונים לתוך כלי. מסירים את המים מהשולחן לפני שמתחילים לברך את ברכת המזון. אין לדבר בין נטילת המים האחרונים לברכת המזון.


נטילת ידיים לתפילה: נטילת הידיים לפני כל תפילה. לפני כל התפילות: שחרית, מנחה וערבית, נוטלים את הידיים במים גם כאשר הידיים נקיות. נטילה זו נקראת: "נטילת ידיים לתפילה". אין מברכים את ברכת "על נטילת ידיים" על "נטילת ידיים לתפילה". אם אין לו מים, ינקה את ידיו (את כל כף היד, את תוכה ואת גבה, ואת האצבעות מכל צידיהן) בכל דבר שמנקה, כגון: בגד או עפר וכדומה. אם ידיו אינם נקיות, כגון שנגע בגופו במקומות המכוסים, עליו לטרוח ולהשיג מים במקום אחר כדי ליטול את ידיו.


מי שנטל את ידיו לתפילת מנחה ולא הסיח את דעתו משמירת הידיים (כלומר, שהוא שמר על ידיו שלא תגענה במקומות המכוסים שבגוף וכדומה), אין הוא צריך ליטול את ידיו שוב לתפילת ערבית.


נטילת ידיים לאחר עשיית צרכים: במשך כל היום, בכל פעם שהאדם נפנה לעשיית צרכיו, יטול ידיו במים ויברך את "ברכת אשר יצר". לאחר נטילה זו אין מברכים את ברכת "על נטילת ידיים". את הידיים נוטלים מחוץ לחדרי השירותים. אם אין אפשרות כזו, רוחצים את הידיים בפנים, ויוצאים עם ידיים רטובות ומנגבים אותם בחוץ. יש ליטול את הידיים לאחר יציאה מהשירותים, גם אם היו שם ולא נפנו לצרכים. במקרה זה, אין מברכים את ברכת "אשר יצר" לאחר הנטילה.


נטילת ידיים במקרים נוספים: לאחר יציאה מבית העלמין או לאחר השתתפות בלוויה נוטלים את הידיים שלוש פעמים. נוהגים להקפיד לא להכנס לבית לאחר לוויה או לאחר יציאה מבית העלמין לפני נטילת הידיים.


הנוגע במקומות המכוסים שבגוף, הנוגע בנעליים או המחכך בראשו במקום השיער, צריך ליטול את ידיו במים.