נשיא הסנהדרין

נשיא הסנהדרין - אישיות מרכזית שישבה בראש הסנהדרין הגדולה, כשלצידו מכהן אב בית דין. כינוי נוסף לנשיא הסנהדרין היה ראש ישיבה, כאשר חברי הסנהדרין ישבו בעת הדיונים, והוא שימש כראש להם (רמב"ם, משנה תורה סנהדרין א,ג). רוב נשיאי הסנהדרין הידועים לנו על סמך מגוון מקורות הם מתקופת התנאים; אולם, כדוגמה הרמב"ם בהקדמתו לספרו משנה תורה מביא רשימה של נשיאי סנהדרין שונים. למן הלל הזקן, תפקיד הנשיא עבר בירושה בשושלתו.

תפקידו[עריכה]

הרמב"ם עוסק בתפקידו של נשיא הסנהדרין:

"הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן, והוא ראש הישיבה; והוא שקורין אותו חכמים נשיא בכל מקום, והוא העומד תחת משה רבנו; ומושיבין הגדול שבשבעים משנה לראש, ויושב מימינו, והוא הנקרא אב בית דין. ושאר השבעים יושבין לפני שניהם, כפי מעלתם, כל הגדול מחברו בחכמה, יהיה קרוב לנשיא משמאלו יותר מחברו; והם יושבין בכמו חצי גורן בעיגול, כדי שיהיה הנשיא עם אב בית דין רואין את כולן"

(תבנית:רמב"ם)

דבריו אלו של הרמב"ם בעצם מבהירים את חשיבותו המעמדית, ואת הכבוד שנעשה לנשיא הסנהדרין; כך הוא יושב בראש לכולם, ועל פי מיקומו מדורגת רמת החשיבות. אולם ברוב הדברים נשיא הסנהדרין היה במעמד שווה לכולם, ללא זכויות יתרות כלשהם.

ייחודיות[עריכה]

כמה תפקידים הצריכו את מעמדו וסמכותו של נשיא הסנהדרין. כך בזמן עיבור השנה נצרך שנשיא הסנהדרין יהיה שותף להחלטה; בעת דיון בשלושה דיינים הנשיא צריך להסכים לעיבור, ובעת דיון בשבעה דיינים הנשיא חייב להיות חלק מהדנים (רמב"ם, קידוש החודש, ד,י). יש לציין שבדברים אלו מודגשת הנייטרליות של הנשיא, לעומת המלך והכהן הגדול שאינם חלק מהדיון בעיבור השנה. דוגמה נוספת לצורך ייחודי בנשיא הסנהדרין הנו ביחס לקרבן העלם דבר של ציבור, קרבן זה אשר הסנהדרין מתחייבים להביא בעת הוראה לא נכונה (בהגבלות מסוימות); חיוב כזה לקרבן קיים רק כאשר נשיא הסנהדרין היה שותף להחלטה, כפי שכותב הרמב"ם:

"וכן אם הורו בית דין הגדול שדם הלב מותר, ולא היה ראש ישיבה עימהן.. ועשו העם על פיהם.. הרי בית דין פטורין"

(שגגות יג,ב)

דברים אלו מצביעים על משמעותו של הנשיא, ועל ההשקפה המסורתית יהודית והחזיון שבו הביטה בתפקיד זה. להשקפתה נשיא הסנהדרין מבטא את הנייטרליות (לעומת המלך או הכהן הגדול); בנוסף הנשיא הוא בעל הידע, כשנוכחותו מקטינה את הסיכוי לטעות; לדברים אלו יש לצרף את היצוגיות שיש בו, ואת יכולתו להכריע בדברים כלליים הנוגעים לכלל האוכלוסייה, דבר המתבטא בנוכחותו או הסכמתו המחויבים בעת עיבור השנה.

תפקיד רשמי[עריכה]

מול השלטונות הרומיים ניצב הנשיא כנציג וראש כל היהודים באימפריה. הוא מינה שליחים שפיקחו על קהילות ישראל בתפוצות. שליחים אלה עסקו גם בגביית מס אפוסטולי (מילולית:מס השליחים) מיהודי הגולה עבור מימון מוסד הנשיאות בארץ ישראל. המס נגבה בחסות רומית ולפי חוק האימפריה, כך שחייב בדין את יהודי הגולה.‏‏ דבר שהביא למתח מתמיד בין הגולה לנשיא. ^[1]

כיום[עריכה]

ביטול הסנהדרין (סביב שנת 425 לספה"נ), הוביל לביטול הסנהדרין בצורתו הקלאסית; אולם השאיפות לחידוש הסנהדרין, עוררו אף התייחסויות להקמת מוסד הנשיאות, וחידוש תפקיד נשיא הסנהדרין. כיום בראש הניסיון לחידוש הסנהדרין משמש הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) כנשיא הסנהדרין.

רשימת נשיאי הסנהדרין בתקופת בית שני ואחריה[עריכה]

• יוסי בן יועזר איש צרדה (170 לפנה"ס - 140 לפנה"ס לערך)
• יהושע בן פרחיה (140 לפנה"ס - 100 לפנה"ס לערך)
• יהודה בן טבאי, ויש אומרים שמעון בן שטח (100 לפנה"ס - 60 לפנה"ס)
• שמעיה (60 לפנה"ס - 30 לפנה"ס)
• הלל הזקן (30 לפנה"ס - 10 לערך)
• שמעון בן הלל (10 - 30 לערך)
• רבן גמליאל הזקן (30 - 50 לערך)
• רבן שמעון בן גמליאל הזקן (50 - 70 לערך) - נהרג במרד הגדול
• רבן יוחנן בן זכאי - שימש כנשיא זמני לאחר המרד הגדול
• רבן גמליאל דיבנה (80 - 120 לערך)
• במקביל לו חלק מהזמן - רבי אלעזר בן עזריה
• אינטררגנום בשל היעדר הסכמה בין החכמים על יורשו של רבן גמליאל ובשל מרד בר כוכבא
• רבן שמעון בן גמליאל השני (140 - 180 לערך)
• רבי יהודה הנשיא (180 - 220 לערך) - חותם המשנה
• רבן גמליאל השלישי (220 - 240 לערך)
• רבי יהודה נשיאה (240 - 270 לערך)
• רבן גמליאל הרביעי (270 - 300 לערך)
• רבי יהודה נשיאה השני (300 - 330 לערך)
• הלל נשיאה (330 - 365 לערך) - תיקן את הלוח העברי
• רבן גמליאל החמישי (365 - 380 לערך)
• רבי יהודה נשיאה השלישי (380 - 400 לערך)
• רבן גמליאל השישי (400 לערך - 425) - הודח בהוראה משותפת של הקיסרים תאודוסיוס השני (17 באוקטובר 415) והונוריוס

ראו גם[עריכה]

• סנהדרין

הערות שוליים