רוח הקודש

^[1]

רוח הקודש

א. ענין רוח הקודש ב. מושגי רוח הקודש ג. נצנוץ רוח הקודש ד. רוח הקודש בתנ"ך ב. ההבדל בין רוח הקודש ונבואה ג. רוח הקודש בימינו

ענין רוח הקודש

א. למין האנושי יש יכולת להבין דברים בשכלם. יכולת זו, עשוייה להתממש על ידי צפייה בעצמים הנמצאים בעולם, התבוננות שכלית, והסקת מסקנות לגבי טבעם. מתוך התבוננות זו ניתן לפתח כללים, להוציא מהם פרטים, וכך בתהליך מתמשך עשויים בני אדם להבין בשכלם נושאים מוחשים שקיימים בעולם. ניתן להבין בשכל נושאים מוחשיים ונושאים מופשטים. על פי התורה, בנוסף לדרך זו של הכרה והבנה שכלית של העולם, קיימת דרך נוספת, שהיא מעולה מהראשונה. דרך זו מכונה בשם "השכלה נשפעת" כלומר השכלה שבה ה' משפיע על בני האדם הבנה שכלית. השפעה זו מגיעה אל שכל האדם באופן שהבורא קבע לעניין זה. בדרך השפעה זו נקבע בשכלו של המושפע ידיעת ענין מסויים. השכלה נשפעת בדרך זו נקראת רוח הקודש^[2].

מאפייני הידיעה ברוח הקודש:

ההשכלה הנשפעת ברוח הקודש מתאפיינת בכך שהיא מביאה לידיעה ברורה, בלי ספק ובלי טעות. היא מביאה לידיעת העניין בשלמותו, כולל הסיבות הגורמות לו, והשלכות שנובעות ממנו. כמו כן היא מתאפיינת בהבנה של היחס בין העניין המושפע לבין עניינים אחרים^[3].

דברים שניתן לדעת על ידי רוח הקודש

ההשכלה הניתנת לאדם בדרך זו של רוח הקודש, מאפשרת להבין נושאים שניתן ללמוד בדרך לימוד טבעית, אך בצורה שלמה וברורה, ללא טעויות. כמו כן, ניתן על ידי רוח הקודש ניתן להשיג השכלה בדברים שאין דרך לדעתם על ידי ההשכלה הטבעית, ובכלל זה דברים העתידים להתרחש, ודברים נסתרים או רוחניים^[4].

אבחנות במושג רוח הקודש

רוח הקודש אינה באותה דרגה בכל מצב שבו היא מתקיימת. עשויים להיות הבדלים בהשפעה על ידי רוח הקודש, בכמה מהמאפיינים שלה. ניתן ליצור כמה אבחנות במושגי רוח הקודש:

1. בעוצמת השפע השכלי מושפע על מקבל ההשפעה.
2. במשך הזמן שבו השפע השכלי מגיע אל האדם.
3. באופן הגעתו של השפע השכלי, אל האדם המקבלו.
4. במהות הדברים המתגלים לאדם על ידי ההשפעה השכלית.

מאידך, לא ניתן לחלק במידת הברירות של האדם המקבל השפעה זו, שאכן מדובר בהשפעה שמגיעה עליו מאת ה', ואינה פרי מחשבותיו הטבעיות^[5].

דבר המכונה 'רוח הקודש' בלשון מושאלת

עשוי להתרחש מצב שבו תושפע בלב האדם השפעה שתעמידהו על תוכן עניין מסויים, אך האדם המקבל השפעה זו לא ירגיש השפעה זו כבאה מבחוץ לו, אלא כמחשבה טבעית שעולה במוחו. השפעה זו אינה נחשבת לרוח הקודש, משום שכאמור רוח הקודש בהגדרתה היא השפעה שהאדם המקבל אותה חש בבירור שהיא אינה מחשבה טבעית שלו אלא היא מגיעה אליו מחוץ להכרתו. מצב זה, שבו מושפעת בלב האדם השפעה של מחשבה טבעית שמעמידה אותו על הבנת עניין מסויים, נקראת בלשון מושאלת בשם "רוח הקודש". ניתן לכנות אותה גם בשם "השפעה נסתרת"^[6].

הבדל בין נבואה לרוח הקודש

למעלה מרוח הקודש קיימת מעלה אחרת, והיא הנבואה. וענינה, שיגיע האדם ויתקשר בבורא ית"ש ויתדבק בו דביקות ממש, באופן שירגיש ההתדבקות וישיג מה שהוא מתדבק בו, היינו כבודו יתברך, על הדרך שנבאר לפנים, ויהיה הדבר ברור אצלו ומורגש ממנו בלי ספק כלל, כדרך שלא יסתפק בדבר גשמי שירגישהו בחושיו. והנה עיקר הנבואה הוא השיג הדביקות והקשר הזה, עודו בחיים, שזה שלימות גדול ודאי. ואולם יתלוה לזה ידיעות והשכלות, כי אמנם ישיג על ידי זה ענינים אמיתים ונכבדים מאד מסתרי סודותיו ית', וישיגם בבירור בדרך ההשכלה הנשפעת שזכרנו, וביותר כח מבעל רוח הקדש ^[7] .