לפני עיוור

לפני עיור לא תתן מכשול הוא איסור הכשלת אדם אחר באיסור.

מקור

הגמרא (בבלי עבודה זרה ו ב) לומדת איסור זה מהפסוק: "ולפני עיוור לא תתן מכשול ויראת מאלקיך אני ה'" (ויקרא יט יד), כמו שהסביר רש"י (על הפס' שם) על פי תורת כהנים: "לפני הסומא בדבר אל תתן עצה שאינה והגנת לו..." מכאן, שאסור גם להכשילו בעצה רעה.

פרטים שונים

באיסור דרבנן

כגון המושיט לחבירו בשר עוף בחלב, דנו המפרשים האם עובר בלפני עיוור רק מדרבנן או מדאורייתא: תוס' (חגיגה יח.) כתבו שעובר על לפני עיוור רק מדרבנן. אך הקובץ הערות (עה-ב) והמנחת חינוך (רלב-ד בקומץ המנחה) כתבו שעובר מדאורייתא, והוסיף המנחת חינוך (שם) סברא, שהרי אינו גרוע ממכשיל את חבירו בעצה רעה שעובר מדאורייתא (דן בזה גם ספר המקנה לא-ב).

באיסור שמותר לעצמו

כגון ישראל שמקדש גרושה לכהן, חידש האמונת שמואל (יד) שאינו עובר בלפני עיוור. וחלקו עליו האחרונים (מנחת חינוך רלב-ג הביא את האמונת שמואל ואת החולקים).

מכשיל באיסור באונס

כגון שמכריח את חבירו לעבור על איסור, כך שהנכשל לא יעבור במזיד אלא באונס - דן בזה הקובץ שיעורים (כתובות יב) האם המכשיל עובר ב"לפני עיוור", והביא צדדים לכאן ולכאן.

במידות

נחלקו האחרונים האם המכשיל את חברו בעניינים הקשורים למידות (כגון כעס, קנאה וכד') עובר באיסור "לפני עיוור" או לא. יש שוהכיחו (על פי הגמרא (קידושין לב.) אודות רב הונא שקרע שיראים בפני בנו ולא חשש שיכעס) כי על איסורי מידות לא חל איסור לפני עיוור ^[1]. לעומתם, ישנם אחרים שכתבו כי גם על מידות חל איסור לפני עיוור ^[2].

מכשיל באיסור את עצמו

חידשו האחרונים (חלקת יואב ח"א קונטרס דיני אונס ג, קובץ שיעורים כתובות יב, שו"ת בית אפרים יו"ד נד, קונטרסי שיעורים בבא בתרא ט-ד) ששייך איסור לפני עיוור גם כשמכשיל את עצמו (ודבריהם שייכים רק לדעה שלפני עיוור הוא בין אדם למקום), ולכן המכניס עצמו לאונס עובר בלפני עיוור (והקובץ שיעורים שם הוסיף שזה תלוי גם בשאלה האם יש איסור לפני עיוור באונס)^[3].

כאשר המוכשל סומך על עדים או חזקה

שהדבר מותר לו והמכשיל יודע שבאמת הדבר אסור, המכשילו עובר בלפני עיוור. וזו הסיבה שצריך את הפסוק "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" (ויקרא יט-יד), שהרי אם המוכשל יודע שהיא עבירה - לא צריך את הפסוק, שהרי המכשילו עובר גם מדין "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט-יז), שצריך אפילו להוכיחו כדי למנוע ממנו את האיסור (קובץ ביאורים לשב שמעתתא יג (דף צד. בדפיו)).

בשב ואל תעשה

גם שייך לפני עיוור. למשל חזקה שליח עושה שליחותו, שטעמה משום שהשליח חושש להכשיל את משלחו ולעבור על לפני עיוור, אע"פ שאיסורו הוא בשב ואל תעשה, שאם לא יעשה את שליחותו יעבור בלפני עיוור (ספר המקנה לא-ב ד"ה עוד)^[4].

שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא

הסתפק השער המלך האם מי שאמר שהדבר אסור יכול לתיתו לאחר (כגון האומר שהבשר הוא נבילה - האם מותר להאכילו לאחר), או שיש בזה איסור לפני עיוור (אישות ט-טז, דן בזה שו"ת פרי יצחק ח"ב לח ד"ה והנה השעה"מ).

הכשלת עיוור

נחלקו בו הפוסקים האם גם הוא עובר ב"ולפני עיוור לא תיתן מכשול" ואומרים בזה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, או שהפסוק נאמר רק על מכשיל בעבירה ובעצה (מנחת חינוך רלב-ד [ה]).

נתינת מאכל למי שאינו מברך

• מבואר בשולחן ערוך אורח חיים קסט, בשאין לתת מאכל למי שאינו מברך, משום לפני עיוור. במנחת שלמה א, לה מחדש שבמקרה בו הימנעות מהצעת כוס מים וכיו"ב תגרום לאורח להתרחק יותר מהתורה משום שיחשוב זאת למעשה חסר נימוס, ומבקשה ממנו לברך תתקבל בכעס ובעלבון, מותר לתת לו, כדי למונעו ממכשול באיסור גדול יותר מאכילה בלי ברכה, שהוא הכעס וההתרחקות מהתורה, וזה לא נקרא נתינת מכשול, אלא הצלה ממכשול.

'לפני עיוור' במידות

שמועה בשם רבי ישראל מסלנט שדן בשאלה האם יש לחשוש מלהכשיל אדם בהתעוררות ליבו למידה רעה. על פי השמועה, רי"ס הוכיח שאין איסור לפני עיוור במידות, מכך שיש מצוות מפני שיבה תקום, למרות שעשוייה לגרום להתפרצות של רגש גאווה אצל החכם שלכבודו כולם קמים. תשובתו של רבי ישראל מסלנט על שאלה זו היא שאין איסור לפני עיוור במידות. אמנם, בשם הרב זלמן נחמיה גולדברג אומרים, שדחה ראייה זו, שיתכן שכיון שמטרת הכבוד לתלמידי חכמים הוא לגרום לכך שרבים ירצו להיות תלמידי חכמים, שתהיה חכמת התורה נכבדת בעם ישראל, ממילא הנזק שיוצא מכיבוד הזולת שעשוי להיכשל בגאווה אינו דוחה את התועלת שיכולה לצאת מזה. כיון שעניין מידות טובות נלמד ממצוות קדושים תהיו הרי שהוא תלוי בשיקול דעת לפי המקום והזמן, ולכן מותר לכבד תלמיד חכם אף שיודע שהמתכבד עשוי להיכשל בגאווה. לעומת רי"ס, * הרב קוק בספרו "מוסר אביך", עמ' עט, אומר שהאיסור של "לפני עיוור לא תתן מכשול" תקף גם במידות, דהיינו שיש איסור לגרום לזולת שיגיע למצב שתתפרץ אצלו מידה מגונה^[5]

הערות שוליים